מסע בעקבות השבטים של טייוואן - שבט האמיס

רוב האנשים המבקרים בטייוואן בפעם הראשונה מופתעים לגלות על השבטים הילידים של האי, שהם למעשה הראשונים שהתיישבו בו לפני למעלה מ-5000 שנים! גם היום, שבטים כמו האמיס, אטיאל ופאיוואן עדיין חיים בהרים ולאורך קווי החוף, ומשמרים עולם תרבותי עשיר במסורות מסקרנות, טקסים עתיקים, מלאכות יד מורכבות, שפות נדירות, וכמובן מאכלים מיוחדים. השבטים הללו מספקים פסיפס חי וצבעוני שמציג את המגוון התרבותי של טייוואן בדרכים שלא רבים זוכים לראות. בסדרת הכתבות הבאה תוכלו לגלות את סיפורו של כל שבט ולצאת למסע לגילוי הסודות העתיקים של האי. סקרנים ללמוד עוד? בואו נצלול :)

ובפרק הראשון:

שבט האמיס!

במזרחו של רכס ההרים המרכזי של טייוואן ובאזור המישורים שמדרום לנהר ה-Liwu, מתגוררת הקבוצה הילידית האתנית הגדולה ביותר באי - האמיס (Amis). זהו שבט בעל מסורת עשירה וטקסים מפוארים, ואנשיו גאים מאוד בתרבות הייחודית שלהם. נכון לינואר 2020, האוכלוסיה של האמיס בטייוואן מונה כ-213,500 נפשות.

האמיס מכנים את עצמם "פאנגקה", שפירושו "אנשים" ו"קרובי משפחה". משמעות הכינוי ״אמיס״ היא ״תושבי הצפון״, משום שרובם התיישבו באיזור הצפוני של מחוז טאיטונג. לפי המיתולוגיה של השבט, האמיס הצפוניים מאמינים כי מוצאם הוא מצאצאי אלוהויות, בעוד שבדרום האמיס מאמינים שאביהם הקדמון נולד מאבן.

בשבט האמיס, המבנה החברתי מאורגן בצורה היררכית ומטריארכלית. על פי היררכיה חברתית, ישנם מנהיגים במשפחה ובשבט, והם משמשים כראשי חברה ומגנים על המרחב הגיאוגרפי של השבט. מאפיין ייחודי במבנה החברתי של האמיס הוא היותם חברה "מטרילינאלית" - כלומר, הם מקיימים מערכת של הורשת רכוש וזכויות מהאם לבת. לפי המסורת, לפני הנישואין הבעל חייב לעבוד בבית האישה למשך חודשים ואף שנים, ולאחר הנישואין הוא עובר לגור בבית האישה. המערכת הזו מביאה לכך שלנשות השבט יש תפקידים חשובים ומובילים בקהילה ובמשפחה.

שבט האמיס קרוב במיוחד לליבנו ב-Taiwanit - בשנת 2019, במסגרת עבודתנו עם לשכת התיירות הטייוואנית, נסענו במשלחת עם נשים משבט האמיס ליריד התיירות הבינלאומי IMTM בישראל, במטרה לקדם את טייוואן כיעד תיירות ייחודי. במסגרת המשלחת גם התארחנו בתוכנית הבוקר של פאולה וליאון, וזכינו להציג לקהל הישראלי טעימה מתרבות האמיס.

במה עובדים?

האמיס במקור נודעו בעיקר כחקלאים ודייגים. בתחילה החקלאות המקומית התמקדה בדוחן, אך במהלך השלטון היפני האורז הפך למזון בסיסי עבורם, והוא שינה את פני התרבות והכלכלה של השבט. הפסטיבל השנתי של האמיס מוקדש לקציר האורז והוא אחד המרהיבים ביותר בטייוואן - תוכלו לקרוא עליו עוד בהמשך הכתבה. לאחר המעבר הכללי בטייוואן מחקלאות לתעשייה ומסחר, רבים מאנשי האמיס עברו גם הם לעבודות בתעשייה ובשירותים במטרופולינים של טייפה וגאושיונג.

איך גרים?

באופן מסורתי, אנשי האמיס חיים בקהילה, בשכנות זה לזה ובקרבה לאדמותיהם החקלאיות. הקהילה מתרכזת באולם התאספות שבטי, ובנוסף ישנו מגדל שמירה שנועד לשמור על ביטחון השבט. בתי האמיס המסורתיים נקראים ״בתי טפאלונג״, והם בנויים מקוטג'ים מלבניים עם דלת כניסה יחידה, ובתוך הבית החללים מחולקים באמצעות עץ או במבוק. על גג המבנים צומח דשא, אותו אנשי האמיס מחליפים כל שנתיים או שלוש. כיום סוג הבנייה העיקרי בקהילות האמיס הוא מבני בטון.

מה לובשים?

בגדי האמיס המסורתיים עשויים מחומרים טבעיים כמו קליפות עצים, עלי בננה, במבוק, קש ועוד. עם הזמן הם הפסיקו לייצר בגדים בעבודת יד ועברו לכותנה. בקרב האמיס כיסוי ראש הוא סמל למעמד חברתי, והצ'יף ואנשי המעמדות השונים נבדלים באמצעות כיסויי הראש שלהם.

מה אוכלים?

חוץ מאורז, אנשי האמיס נחשבים למומחים בליקוט צמחי בר, ואף מכונים בצחוק ״שבט אוכלי העשב״. בנוסף, הם צדים בעלי חיים ודגים למאכל. אנשי האמיס גם נוהגים לגדל עצי אגוז בטל (מוכר גם כאגוז אריקה) בחצרות בתיהם, וצורכים אותם כחטיף וגם כמאכל מסורתי בחתונות וטקסים. מאכלים מסורתיים (וחגיגיים) נוספים של האמיס הם עוגת אורז דביק, תבשילים בשם חאק וטורון, ובשר חזיר משומר הנקרא סיראו וידוע בטעם הארומתי המיוחד שלו.

במסגרת טיולי הבוטיק של Taiwanit, אנחנו מתארחים במסעדת שף בסגנון האמיס. הנה הצצה למעדנים שאנחנו טועמים שם:

מה יוצרים?

האמיס פיתחו מגוון של כלים לחיי היומיום שאותם הם יצרו בעבודת יד מהחומרים שעמדו לרשותם - עץ, במבוק, ראטן ועוד. בין הכלים האלו אפשר לראות כלי נגינה, כלי מאכל, מחצלות, וגם כלים מסקרנים כמו מלכודות דגים ותותח במבוק. בנוסף, האמיס מפורסמים למדי בכלי החרס שלהם.

שרים ורוקדים:

שירים וריקודים הם אלמנטיים משמעותיים בתרבות השבט, והם חלק מכל טקס דתי או אירוע חברתי. לרוב האירועים המוזיקליים מלווים בתופים, גונג, וחלילי במבוק. אחד השירים הפופולריים של האמיס, ״Elders Drinking Song״ (שיר השתייה של הזקנים), התפרסם בעולם כאשר נעשה בו שימוש בפרסומת לקידום אולימפיאדת הקיץ 1996 באטלנטה. האזינו ותראו שגם אתם כנראה מכירים :)

חגים ומועדים:

* חג הקציר -

חג הקציר הוא למעשה טקס הודיה שנערך לאחר קציר הדוחן והאורז. הוא נערך בסביבות יולי (בהתאם למועד הקציר), ונמשך יום עד שבעה ימים. זהו החג המפורסם ביותר של האמיס ומטרתו היא להודות לאלים ולטבע, לייצר פעילות חברתית לקהילה, ואפילו לבחון הכשרה צבאית של הצעירים. לקהילות שונות יש כינויים שונים ל"חג הקציר", למשל פסטיבל ליל הירח (zukimisai), או איסוף הקציר (siukakukai). לרוב החגיגות המוניות מאוד, והן מהוות הזדמנות מצוינת לבני השבט שהיגרו לערים להצטרף ולהתחבר למסורת והתרבות שלהם. 

* פסטיבל התפיסה (Catch Festival) - 

פסטיבל התפיסה הוא אירוע מסורתי הנערך בין מאי ליוני מדי שנה, וכולל את ״טקס הים״ ו״טקס הנהר״, שבהם האמיס מתפללים לשלום וביטחון במים ול"תפיסה" רבה של הדגה. הטקס מתחיל בפולחן לאלי הנהר והים, בו בני הנוער מגישים מנחה של דגים, סרטנים ויין דוחן. בהמשך נערך דיג טקסי שאחריו מבשלים את השלל שעלה בחכתם של הדייגים, ומחלקים אותו למשתתפים לפי גילם, כדי להראות כבוד לקשישים. הקשישים בתורם חולקים את מה שקיבלו עם צעירים בעלי ביצועים יוצאי דופן, וכך הקהילה חוגגת ערכים של שיתוף והערכה הדדיים.

אהבתם את סיפוריו של שבט האמיס?

עברו לפרק הבא, בו נספר על אנשי הטרוקו - שאוהבים את תרבות האריגה, מקעקעים את פניהם ומאמינים ברוחות של אבות קדמוניים.

מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?

מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?

מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?

לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.