top of page
  • תמונת הסופר/תTaiwanit

השפה הסינית - סיפור וביטויים שימושיים

עודכן: 7 בפבר׳

כשתגיעו לבקר בטייוואן אתם עתידים לראות צורות מסובכות על כל שלט וכל דף - זוהי השפה הסינית - אחת השפות העתיקות בעולם, המשויכת לקבוצת השפות "הסינו-טיבטיות" שנפוצות בעיקר במזרח אסיה ומדוברות על ידי אחוז ניכר מתושבי העולם. מאיפה היא הגיעה, ואיך התגבשה לצורתה המודרנית, ומה ההבדל בין סין לטייוואן בשימוש בשפה? כל זאת ועוד בכתבה שלפניכם.


מעצמות ניבוי ועד לשפה הכתובה היום - איך התפתחה השפה הסינית הכתובה?

חשיבותה של השפה הכתובה היא עצומה עבור הסינים. דמיינו את השטח הגאוגרפי העצום, ובו חיה חברה בעלת ריבוי דיאלקטים ואוכלוסיות… השלטונות הקיסריים הבינו שהם מוכרחים לאחד את השפה הכתובה כדי ליצור מערכת אחת מאורגנת. בצורה זו שני פקידים שישבו במקומות מרוחקים זה מזה יכלו לתקשר בבהירות גם אם כל אחד מהם דיבר בדיאלקט שפתי שונה.

אך הכתב הסיני שנוצר איננו כתב רגיל - ייחודיותו נובעת מכך שזהו לא כתב פונטי, כלומר לא כתב המורכב מאותיות. בעברית לדוגמה האות "ג" מייצגת צליל שיקרא על ידי דוברי השפה כ"גֵה". באנגלית האות "D" תייצג את הצליל "דֵה" וכך הלאה. בסינית המבנים האלו לא קיימים, אלא משתמשים בתווים המייצגים מילה או רעיון.


הכתב הסיני התפתח רבות לאורך השנים - הגיית המילים וכתיבתן השתנו מאוד וגם כיום תצורות הכתיבה השונות ממשיכות להתפתח וגם להתאים את עצמן לעולם מודרני וטכנולוגי. אך גם השפה שבה משתמשים היום (באופן קצת שונה בסין ובטייוואן, כפי שנסביר בהמשך), קשורה באופן ישיר לסינית העתיקה, כפי שמראים ממצאים ארכיאולוגים מיוחדים.

העדות הקדומה ביותר שיש היום לשימוש מוסדר ונפוץ בכתב הסיני היא "עצמות הניבוי", המתוארכות על ידי המומחים ל-1200 לפנה"ס. מדובר בכ-100,000 כתובות על גבי עצמות ושריונות צבים ששימשו לפולחן ניבוי העתיד, ובהן סימנים המתארים את רצון הכותב בצורה מופשטת ביותר. קצת כמו בציורי האדם הקדמון המוכרים לנו, סוס צויר כסוס, ציפור כציפור והמילה "מנוחה" כאיש הנשען על עץ.

עצמות הניבוי

עדיין לא נמצאו בסין עדויות מוקדמות יותר לשימוש בכתב, ולמרות זאת אי אפשר לסתור את ההשערה שבסין ככל הנראה היה כתב קדום יותר לזה. הסימנים על עצמות הניבוי מצביעים על תהליך אבולוציוני שהשפה עברה ומעידים על כך שהכתב פותח במשך שנים רבות. המומחים כיום מעריכים שלא נשמרו עדויות מוקדמות יותר לכתב משום שהן נכתבו על חומרים מתכלים כגון במבוק או עור של חיות.


המאות ה-5 עד ה-3 לפנה"ס התאפיינו באירועים אלימים רבים ובפיצולים מדיניים ופוליטיים. לצד זאת ואולי באופן מפתיע, בתקופה הזו התרחשה גם התפתחות אינטלקטואלית ענפה וחיו בה כמה מההוגים הפילוסופיים הסיניים החשובים ביותר בהיסטוריה, כמו קונפוציוס, הלאו-דזה, מנציוס ועוד שמות רבים ומוכרים. ההתפתחות האינטלקטואלית הביאה איתה באופן טבעי גם התפתחות בכתב - הכתב הסיני קיבל את צורתו והחל להתבסס המבנה הריבועי והגיאומטרי של הסימניות אותו אנו מכירים היום. במסמכים שנמצאו מהתקופה ניתן לראות שילובים של מספר סגנונות כתיבה שונים וייחודיים המעידים על המעבר האבולוציוני הנוסף של השפה.


התקבעות השפה לתצורתה המודרנית

כאמור, ככל שהכתב הסיני התפתח כך הסימנים איבדו מצורתם הציורית ונכתבו יותר ויותר בצורה גיאומטרית ובעלת סדר לוגי מסוים. כל סימן נכתב באמצעות פחות קווים והחלו להתבסס מסורות כתיבה באמצעות צלילים פונטיים. למעשה, כבר במאה השנייה לספירה התקבעה צורת הכתיבה המוכרת כיום, בה כל סימן מורכב משורש וממרכיב פונטי, וכך הקורא יכול להבין מה משמעותה של המילה וכיצד לבטא אותה. השפה הכתובה השתמרה ונפוצה באמצעות כתיבת מילונים, טקסטים פילוסופיים, שירה ועוד. במקביל התפתחה אמנות הקליגרפיה (כתיבת הסימנים) שהייתה ועודנה בעלת משמעות עמוקה בתרבות הסינית. אנחנו ממליצים לקרוא עליה בהרחבה בכתבתנו בנושא.


צורת הכתב היום וההבדל בין סין וטייוואן

עם השנים השפה הכתובה הפכה לאחידה בכל סין ובמשך יותר מאלפיים שנים לא נעשו בה שינויים משמעותיים. לאחר הפיצול בין סין וטייוואן הונהגה בסין כתיבת סימנים "פשוטה", או ליתר דיוק "מפושטת" (simplified), בה נעשתה הפחתה במספר הקווים הדרושים כדי לכתוב חלק ניכר מהסימניות בכתב הסיני המסורתי, וזאת במטרה להקל על לימוד הכתיבה. כיום, המילון הסיני היסודי ביותר יכיל "רק" כ-7000 סימניות. זה נשמע הרבה, אבל לשם השוואה בשנת 1990 פורסם "המילון הגדול של הסינית" ובו מעל 50,000 פירושים. בסימניות אלו ישתמשו על מנת להמחיש ולתאר מושגים חדשים בעולם המתפתח בצורה מהירה.

בטייוואן, לעומת זאת, לא נהוג להשתמש בסינית המפושטת אלא בזו המסורתית. צורת הכתיבה שבה משתמשים הטייוואנים התקבעה כבר במאה השנייה לפנה"ס והיא מכונה "שפת הפקידים", מפני שבה השתמשו הפקידים הקיסריים כדי לכתוב את הצווים הקיסריים, דוחות, ספרי לימוד וכדומה.

סינית מפושטת לעומת מסורתית

השפה המדוברת

השפה הסינית מוגדרת "כשפה טונאלית", כלומר, יכולות להיות מילים בעלות צורה פונטית זהה (נכתבות אותו דבר), אך עליהן להיות מבוטאות בצורה שונה. המילה "סוס" לדוגמה זהה פונטית למילה "אם" אך שינוי בטון ההברה יבהיר את המשמעות של כל אחת מהן. למרות שזה נשמע מסובך מאוד, רוב דוברי הסינית ידעו להבחין בין המילים השונות גם באמצעות הקונטקסט של המשפט. הרי אף אחד לא יאמר שהוא הולך היום בערב לבקר את הסוס שלו.

עם זאת, הקונטקסט לא תמיד יעזור כאשר מדובר בשני אנשים שחיים באזורים שונים. רבים במערב מכירים את הסינית כ"מנדרינית", אך למעשה זוהו בשפה שבעה דיאלקטים שונים. השוני בין הדיאליקטים גדול עד כדי כך שדוברי דיאלקטים שונים יתקשו להבין זה את זה. כך לדוגמא דובר הדיאלקט הסיצ׳ואני לא יצליח להבין את דובר הדיאלקט הקנטונזי (אותו מדברים בהונג קונג ומקאו, למשל), בדיוק כמו שדובר צרפתית לא יצליח להבין דובר גרמנית. בטייוואן הדיאלקט הרשמי הוא המנדריני, שגם הוא מכונה, ניחשתם נכון - "דיאלקט הפקידים" - מכיוון שזה הדיאלקט בו היה נהוג להשתמש בחצרות הקיסריות הסיניות. הדיאלקט מבוסס בעיקר על זה שמדובר בצפון סין. יחד עם זאת, למרות שמדובר באותה השפה הרשמית כמו בסין, המבטא של דוברי המנדרינית בטייוואן מעט שונה מאשר דוברי המנדרינית בסין וישנם ביטויים ומילים אשר משתמשים בהם קצת אחרת.


זה סינית בשבילי...

בקרב לומדי הסינית נהוג להגיד שאם רק היו בה אותיות זו הייתה השפה הקלה ביותר ללמידה. הם צודקים! בשפה הסינית כמעט ואין חוקי דקדוק מוגדרים – אין עבר, עבר מתמשך, הווה, הווה מתמשך או עתיד, אין רשימות פעלים ייחודיים, אין המרות לזכר ולנקבה, שם הפועל, שם התואר או כל סוג דקדוק אחר שתוכלו להעלות על הדעת. לכן הקושי העיקרי בלימוד השפה הוא פשוט שינון הסימניות והגייתן, וגם לימוד השימוש בקונטקסט - כלומר מתי נכון להשתמש במילים מסוימות. את ההגייה לרוב לומדים באמצעות שיטה המכונה "פיניין", בה משתמשים באותיות לטיניות על מנת ללמוד את ההגייה הנכונה. כך למשל המילה "שלום" - "נִי הַאו" - נכתבת בפיניין: Nĭ hăo.


חושבים שתצליחו לדבר סינית? הנה עשרה ביטויים שימושיים לביקורכם באי:

Nĭ hăo

你好

נִי הַאו!

שלום

Xiè xie

謝謝

שֵֶיה שֵֶיה

תודה

Bù hǎo yìsi/ Duìbùqǐ

不好意/對不起

בּוּ הַאו יִיסֵה/ דְוּאֵי בּוּ צִ'י

סלחו לי

duōshǎo qián

多少錢

דוֹ שָאו צִ'יאֵן?


כמה זה עולה?

Nǐ chībao le ma

你吃飽了嗎

נִי צִ'י באו לָה מָה?

מה שלומך? (*התרגום המילולי לסינית הוא ״האם שבעת?״*)

Shì/bùshì

是/不是

שֵי/ בּוּ שֵי

כן/ לא

Nǐ huì jiǎng yīngwen ma?

你會講英文嗎

נִי חְ'וּיי גִ'יאַנְג יִינְג וון מָה?

האם אתה מדבר אנגלית?

Jié yùn zài nǎlǐ?

捷運在哪裡?

גִ'יאוֹ יוּן זָאי נָה לִי?

איפה תחנת המטרו הקרובה ביותר?

Chēpiào duōshǎo qián?

車票多少錢?



צֶ'ה פִּיאוּ דוֹ שָאוֹ צִ'יאֵן?

כמה עולה הכרטיס?

Mǎidān

買單

מַאי דַאן

חשבון בבקשה

ולסיכום... אולי סינית היא לא השפה הכי קליטה ואינטואיטיבית בעולם, אבל בכל זאת - עם היסטוריה עשירה של אלפי שנים ומיליארדי אנשים שמשתמשים בה עד היום - אולי כדאי לנסות לקלוט משהו :)



מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?

מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?

מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?

לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.



בברכת 謝謝 (חפשו בטבלה!),


Comments


  • LinkedIn - Grey Circle
  • Facebook - Grey Circle
Jiaoxi Sietian Temple.jpg

צרו קשר

bottom of page