• Taiwanit

ישראל מבעד לעיניים טייוואניות - ג׳וי צ׳ן (Joy Chen 訪談)

מאת: מיטל מרגוליס לין


כשפגשתי את ג'וי בפעם הראשונה זה היה כמו לראות כמו קרובת משפחה שלא פגשתי מעולם - שמעתי עליה המון סיפורים אבל בגלל המרחק אף פעם לא יצא לנו להיפגש.


ג׳וי למדה באוניברסיטת ג׳יאוטונג, ובשנה האחרונה לתואר השני שלה הגיעה לשנה של חילופי סטודנטים בטכניון בישראל. באותה תקופה היה לנו חבר משותף בטייוואן שהיה גם יזם צעיר ומוכר בתעשיית ההיי-טק. הוא סיפר לי שידידתו מגיעה ללימודים בישראל וביקש שאעזור לה. מכיוון שאני עצמי חיה בטייוואן, ביקשתי מהמשפחה שלי לקחת את ג׳וי תחת חסותם. הם אכן הפכו לחברים טובים - אחותי טיילה איתה מספר פעמים ואבא שלי הפך לשותף שלה לתרגול עברית (כשהוא מתרגל איתה סינית בתמורה). נוצר בין ג׳וי לבין המשפחה שלי קשר חם, היא הייתה ממש כמו קרובת משפחה שלנו באותה תקופה, וגם הסבה לנו הרבה שמחה (בדיוק כמו שמה).


כיום ג׳וי היא מהנדסת בינה מלאכותית שעובדת עבור סטארט-אפ ישראלי קטן. זוהי עבודתה הראשונה לאחר הלימודים, והיא העובדת הלא-ישראלית היחידה שעובדת במשרה מלאה. הנה הריאיון הבלעדי שלנו איתה:


1. למה בחרת להגיע לישראל?


כמעט כולם שואלים אותי את השאלה הזו! גם טייוואנים ששומעים שנסעתי ללמוד בישראל, וגם ישראלים שפגשתי בארץ. חברה שפגשתי בישראל אמרה לי שהיא מרגישה שכל מי שמגיע לחיות כאן עושה זאת רק אם יש לו חיבה או סקרנות חזקה למקום, וגם אני מרגישה ככה.


לי עצמי היו שלוש סיבות.

ראשית, אני נוצריה, וכבר בתור ילדה קראתי הרבה סיפורי תנ״ך, אז אני מרגישה כאילו אני מכירה וגם לא מכירה את ישראל. שמעתי שמות של הרבה מקומות היסטוריים, אבל רציתי לראות בעצמי את המקומות האלה.

שנית, הייתי סקרנית לגבי תרבות הסטארט-אפים בישראל. בשנת 2015 קראתי ספר על "הנס הכלכלי הישראלי", וכעובדת בתחום המידע שמתעניינת בתעשיות חדשניות זה סקרן אותי. אז נולד הרעיון לנסוע לישראל, שבעיני היא תעלומה יצרנית יחסית לא מוכרת. החשש העיקרי שלי היה ששמעתי שללא-יהודים קשה מאוד להיכנס לישראל ולחיות בה למשך תקופות ארוכות, ועל אחת כמה וכמה להיכנס לתעשיית ההיי-טק. בנוסף, לא היה לי כל כך עם מי להתייעץ ואת מי לשאול.

הסיבה השלישית היא שרציתי לנסוע לחילופי סטודנטים במקום שאין סיכוי שאגיע אליו בעתיד. במדינות אחרות באירופה, אמריקה ואסיה קל לטייל או אפילו לעבוד בשלב מאוחר יותר בחיים, אבל ידעתי שאין סיכוי שתהיה לי עוד הזדמנות לחיות שנה שלמה במזרח התיכון. בכלל, אין הרבה הזדמנויות לחיות ככה בסביבה חדשה לגמרי, להיטמע בה ולא להיות בלחץ של הישרדות.

אז בחרתי בישראל.


2. למה בחרת ללמוד בטכניון?


כשבחרתי מוסד לימודים באותה תקופה, ציינתי ארבעה תנאים:

1. מגורים בעיר גדולה או לפחות לא רחוק מעיר גדולה, כדי שיהיו לי יותר הזדמנויות להתמחות בחברות מקומיות.

2. יכולת לתקשר באנגלית. אני דוברת אנגלית ולא עברית, וקיוויתי להשתמש באנגלית באופן שוטף במקום העבודה העתידי.

3. אפשרות לחוות תרבות אחרת. אני אוהבת להגיע למקומות מיוחדים שלא תהיה לי הזדמנות להיות בהם שוב בהמשך.

4. שכר טוב. אם אני הולכת ללמוד קשה, אני רוצה גם להרוויח מזה.


הטכניון לגמרי עמד בכל התנאים. חיפה לא רחוקה מתל אביב, הישראלים שולטים באנגלית, הטכניון הוא גם מוסד לימודים ותיק וגם חממה של חדשנות ויוזמות רבות. זה מזל גדול ללמוד במקום הזה.


3. איך נראים חיי היום-יום של סטודנטית בינלאומית בטכניון?


במהלך שנת החילופים למדתי שישה קורסים, והלימודים היו ברמה גבוהה והיו גם הרבה דרישות מאיתנו. למשל, בסמסטר ב' הייתי צריכה לבנות תכנית עסקית ולהציג אותה מול אנשים, והציון הסופי של הקורס התבסס על האם קרנות הון סיכון מוכנות להשקיע בחברה שלך. זה היה מאתגר, אבל עזר לי לרכוש הבנה של אקוסיסטם הסטארט-אפים בישראל. יש הרבה אינטראקציה בין המרצים והסטודנטים, וגם לימודים מחוץ לקמפוס עם ביקורים בסטארט-אפים עצמם.


בנוסף ללימודי העסקים, היו לי גם שני קורסים על ישראל ועל יהדות שלמדתי מהם הרבה. הדבר הטוב ביותר בעיני הוא האווירה בכיתה - בכל פעם שדנו בנושאים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המערכת הצבאית בישראל, החברה החרדית ועוד, הרוחות התלהטו ואני צפיתי בויכוחים של חבריי לכיתה. לפעמים אנשים היו מביעים את דעותיהם בהתלהבות רבה מדי, והמרצים היו חייבים לשלוט בכיתה ולהגביל את הסטודנטים כדי שלא ידברו יותר מדי. אבל בסופו של דבר האווירה הסוערת הזו וההרכב המגוון של הכיתה בעיקר גרם לי להרגיש שאנחנו ללמוד איך לשתף פעולה עם אנשים ממדינות שונות.


אין הרבה סטודנטים בינלאומיים בטכניון, כ-30 בסמסטר, ורובם גרים במעונות, כך שכולם מכירים את כולם היטב ומבלים הרבה ביחד. בנוסף, במהלך השנה ארגנו עבורנו פעילויות מיוחדות שאפשרו לנו להגיע למקומות פחות נגישים. למשל, השתתפנו בסדר פסח בקיבוץ, חוויה שהייתה מיוחדת מאוד. מכיוון שישראל היא עדיין בחירה לא קונבנציונלית אין הרבה סטודנטים אסייתים, איתי למדו בעיקר גרמנים ואמריקאים. אבל זה נחמד - הייתה לי הזדמנות להכיר יהודים מהרבה מדינות ולפגוש חברים ממקומות שונים בעולם. מה שאני הכי מתגעגעת אליו מאז שחזרתי לטייוואן אלה החברים שהכרתי, שאני לא יודעת מתי נוכל להיפגש שוב.


4. מה מיוחד בחיים בישראל או שונה מהחיים בטייוואן?


אני חושבת שישראל היא אחד המקומות המוזרים בעולם, אז בהתחלה לחיות כאן היה מאוד לא נוח, אבל אחרי שמכירים את ההיסטוריה והתרבות המקומיים מתחילים להרגיש יותר ויותר בנוח. אני חשבתי שאני מכירה את ישראל די טוב מכיוון שאני נוצריה, ועדיין גיליתי שיש הרבה דברים שאני לא מבינה. למשל, השבת וכל התקנות והחוקים שנוגעים לה, כמו זה שכל העסקים סגורים ואין תחבורה ציבורית. דבר נוסף שלקח לי זמן להתרגל אליו הוא לראות חיילים עם רובים בכל מקום, או חיילים ברכבת נשענים על החלון ומנמנמים בזמן שעל הברכיים שלהם מונח נשק. גם לבדיקות הבטחוניות לא הייתי רגילה - להראות תעודת סטודנט בכל פעם שנכנסים או יוצאים משערי האוניברסיטה, או לפתוח את התיק לבדיקה בכניסה למרכזי קניות. סכסוכים בינלאומיים ומקומיים נוכחים לצידך כל הזמן, וברחוב רואים חרדים עם כובעים שחורים וחליפות שחורות. זה מאוד מיוחד ומסקרן.


גם הרגלי האכילה שונים מאוד ממדינות אחרות - המסעדות הכשרות, הקושי להשיג פירות ים... דברים שלא נתקלתי בהם. האמת שאחרי שנה בישראל הרגלי האכילה שלי הפכו לבריאים יותר, אכלתי הרבה יותר פירות וירקות מקומיים וטעימים, במיוחד הפירות העונתיים. אני עדיין מתגעגעת לתפוזים ולתותים הישראלים.


5. ספרי על חוויות מיוחדות שהיו לך בזמן השהות בישראל.


יש הרבה טיולים שלעולם לא אשכח.

למשל, פגשתי זוג שגר ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים, ובחופשת הפסח התמזל מזלי ללכת לארוחת ערב בביתם, שנמצא בבניין בן מאות שנים, ובמהלכה היו לנו שיחות רבות על המצב הפוליטי, הכלכלי והחברתי בישראל.

נסעתי גם לטעימות יין עם חברים צרפתים ואמריקאים ביקב ברמת הגולן.

חבר שגר בירושלים תקופה ארוכה לקח אותנו לביקור בחנות ספרים בשכונה חרדית בעיר. אמרו לנו מראש לא ללבוש מכנסיים קצרים או חולצות ללא שרוולים, והרגשנו כמו מוגלגים שנכנסים לעולם הקוסמים.

ביום העצמאות הישראלי ביקרנו בבסיס חיל האוויר, והיינו רק שלושה זרים בכל הבסיס. לא כל כך הבינו מה אנחנו עושים שם ושלחו מישהו שיבדוק מה הסיפור שלנו, אבל אז הבינו שאנחנו לא מזיקים ולבסוף נתנו לנו להסתובב חופשי ולצלם.

היו לי כל כך הרבה חוויות משונות ובלתי נשכחות, אני באמת ממליצה לכל מי שיש לו הזדמנות להגיע ולחקור בעצמו.


אבל החוויה הכי מיוחדת התרחשה יום אחד כשהגעתי לבריכה לשחות. בכניסה לבריכה מצאתי שלט בעברית, וכשעמדתי להרים את הטלפון ולהשתמש ב-Google Translator, אישה מבוגרת עברה לידי, עצרה ואמרה לי באנגלית שזו הודעה שברכת השחייה נסגרת. התחלנו לפטפט, היא שאלה אותי למה באתי לארץ, ואחרי שסיפרתי לה היא אמרה לי ברצינות רבה שאנחנו חייבים לרדוף אחרי החלומות שלנו בחיים, לא משנה אם אנחנו חושבים שנצליח או לא. גם אם אחרים יצחקו עלינו - אנחנו חייבים ללכת אחרי הלב שלנו, כי תמיד יש עדיין סיכוי. היא סיפרה שבגילה היא עדיין עושה הרבה דברים שהיא מתעניינת בהם, והראתה לי את האתר האישי שהיא ביקשה מהנכד שלה לעזור לה לבנות. היא סיפרה לי שהגיעה מבולגריה כשהייתה ילדה קטנה בעקבות מלחמת העולם השנייה, ומכיוון שנאלצו לברוח במהירות היא לא יכלה לקחת איתה את הפסנתר שלה, אז עכשיו, בגיל 80, היא לוקחת שיעורי פסנתר. לפני שיצאנו מהמקום היא לקחה אותי לקיוסק של הבריכה כדי לקנות כוס מיץ, כי לטענתה "מיץ בריא לגוף שלנו וגוף בריא מאפשר ללכת בעקבות החלומות". המפגש הזה הרשים אותי מאוד. הייתי כל כך מופתעת מכך שלסבתא בגילה יש אתר אישי, והרגשתי שלכל אחד בישראל יש סיפור מיוחד. למרות שהיא חוותה את התקופה האפלה של מלחמת העולם השנייה, היא עדיין מלאת חיוניות ומרגישה ששום דבר אינו בלתי אפשרי. המילים שלה עודדו אותי לחפש ברצינות התמחות, מה שהוביל אותי לחוויות מיוחדות נוספות. נראה שישראלים פחות שמים לעצמם גבולות, אז הרגשתי מאוד אמיצה בתקופה שחייתי שם.


6. איך מצאת את העבודה הנוכחית שלך בסטארטאפ?


הקושי הראשון שנתקלתי בו היה שבישראל אי אפשר להתקבל להתמחות עם ויזת סטודנט, אלא אם את או אתה יהודים. אז המסלול שלי היה צריך להיות דרך מוסד הלימודים, שמשתף פעולה עם מספר סטארט-אפים כדי לתת הזדמנויות לסטודנטים שלו. הבעיה הייתה שרשימת החברות שהציעו התמחות לסטודנטים בטכניון לא ממש התאימה לתחום שרציתי להתנסות בו, אז החלטתי לחפש בעצמי.


בהתחלה פניתי למרצה בכיתת היזמות שלי. הוא מתעסק בהון סיכון ולכן מכיר הרבה סטארט-אפים. בנוסף, ביקשתי מהשותפה הקודמת שלי, שהקורס שבו השתתפה בטכניון כלל התמחות, שתמליץ עלי לבוס שלה בהתמחות. לבסוף גם נסעתי למתחם Wework בחיפה כדי לפרסם את קורות החיים שלי.


יום אחרי שפרסמתי את קורות החיים כבר קיבלתי מספר הזמנות, ובסוף בחרתי בסטארט-אפ של בינה מלאכותית בתל אביב. השירות של החברה שלנו, Exceed.ai, נועד לעזור לאנשי מכירות לייעל את תהליך המכירה שלהם בעזרת AI (בינה מלאכותית) ותהליכי אוטומציה. הם מכניסים למערכת שלנו את המייל של הלקוח שאליו רוצים לפנות, ובעזרת בינה מלאכותית יש יצירת קשר אוטומטית. אם מדובר בלקוח פוטנציאלי שמביע עניין וזקוק להתערבות של איש המכירות, אז הבוט יאפשר לאדם להשתלט על המשך תהליך המכירה.


זו חברה של 12 אנשים, כולם ישראלים חוץ ממני. מאוד אהבתי את תקופת ההתמחות שלי שם והיא חלק בלתי נפרד מהשנה שלי בישראל, למרות שלעיתים הנסיעות בין חיפה לתל אביב היו מעייפות ושוחקות, במיוחד כאשר בשאר הימים הייתי צריכה להשקיע בלימודים, לפגוש חברים, לבשל, ללכת לכנסייה...

כחלק מההתמחות הייתי אחראית על איזשהו פרויקט, ובסוף ההתמחות הייתי צריכה להציג אותו. השבחים שקיבלתי על כך מאנשים בחברה גרמו לי להרגיש שהעבודה הקשה הייתה שווה את זה, ובנוסף למדתי הרבה על אווירת הסטארט-אפ הכללית בישראל ורכשתי חברים ישראלים - בכל יום יצאנו יחד לאכול צהריים ולפטפט.


לפני ההתמחות היו לי הרבה חששות, האם האנגלית שלי מספיק טובה, האם היכולות שלי מספקות, אבל ברגע שיצאתי לדרך ועשיתי את זה, זה באמת לא היה כל כך מפחיד. גם איכות החיים שלי השתפרה - קיבלתי ארוחת צהריים והסעות בחינם, מה שגרם לי לאכול ממש טוב ובריא באותם חודשים וגם לחסוך כסף.


לאחר שחזרתי לטייוואן המשכתי לעבוד שם, והפכתי לעובדת הזרה היחידה בחברה במשרה מלאה. קצת חששתי מהעבודה מרחוק. זה היה לפני התפרצות מגיפת הקורונה ואז עוד הייתי ממש חלוצה של עבודה מרחוק. ההבדל העיקרי שהרגשתי הוא בזמני העבודה - בישראל עובדים מראשון עד חמישי, ובטייוואן משני עד שישי, אז יצא שבימי שישי אני עובדת ושאר החברה לא. זה דווקא היה נחמד, כך יכולתי לעשות ביום הזה את כל הדברים שאני צריכה להתרכז בהם. גם הפרשי השעות יצרו אתגרים בהתחלה, אבל למדתי להתנהל עם זה והיום אני אפילו רואה בכך יתרונות.


7. מהחוויה בעבודה בסטארטאפ בישראל, מה לדעתך ההבדל התרבותי הגדול ביותר בין ישראל לטייוואן?


חלק מעמיתיי לעבודה מכירים אחד את השני מהצבא. הם שירתו יחד במשך כמה שנים ביחידות טכנולוגיות, עברו מסלול הכשרה ולימודים, וכשהם משתחררים עם כישורים מקצועיים וקשרים בתעשייה הם הופכים למבוקשים מאוד בהיי-טק ומשיגים משרות מעולות. זה מאוד שונה ממה שאני מכירה בטייוואן. השירות הצבאי בעצם מחליף את ההכשרה המקצועית באוניברסיטה. הרבה פעמים מתלוננים על הלימודים האקדמיים בטייוואן שהם לא מותאמים לשוק העבודה, אבל בישראל ראיתי שאין להם בכלל את הבעיה הזו, כי ההכשרה היא כבר בצבא. מהבחינה הזו אני די מקנאה בהם.


הבדל גדול נוסף הוא שהמיזמים החדשים שלהם משגשגים יותר מבטייוואן. הייתי יוצאת לאכול צהריים במהלך ההתמחות וראיתי איך המנהל שלי מכיר את כולם תוך כדי הליכה ברחוב. לפעמים הרגשתי שלפתוח עסק זו ממש בחירה טבעית עבור ישראלים. בימים אלו החברה שבה אני עובדת עומדת להירכש. עמיתה שלי לעבודה סיפרה שארבעה מחבריה כבר חוו את תהליך הרכישה, אז יש לה ציפיות לגבי מה עומד לקרות, אבל לי אין שום דוגמא להשוות אליה. הרבה מהחברים והמשפחה של עמיתיי הישראלים גם עובדים בסטארט-אפים או חברות הייטק, ואילו אצלי בטייוואן רוב החברים עוסקים בייצור שבבים.


אני מאוד אוהבת את אווירת העבודה בחברות הטכנולוגיה בישראל. עובדים בצורה יעילה, בלי שטויות בישיבות, וגם אם יהיה קצת רעש ובלגן לפני הפגישה - ברגע שמתחילים את הפגישה כולם נהיים רציניים. הפגישה מצולמת, גם אם רק בשביל אדם אחד, ופגישה שמתוכננת ל-45 דקות הרבה פעמים מסתיימת תוך חצי שעה.


דבר נוסף שאני אוהבת הוא התחושה שאמון זה העיקר. למנהל שלי לא אכפת מתי ואיפה אני עובדת, הדבר היחיד שמשנה הוא שהעבודה תיעשה. זה מאוד מכוון תוצאה. המנהלים סומכים עלינו שנעשה את העבודה כמו שצריך, אז נותנים לנו הרבה חופש. גם כשעוד הייתי עובדת חדשה (וזרה) החברה גרמה לי להרגיש שהדעות שלי מוערכות ושאני יכולה להשפיע - הכל תלוי ביכולות שלי.


אני אוהבת גם את הקשר הטוב שיש בין כולם בחברה. במהלך ההתמחות אחד הקולגות שלי שמע שאני מתכננת לנסוע לבאר שבע, אז למחרת הוא נתן לי מפתחות לבית שלו והציע לי להתארח שם יחד עם חבריי. אחרי שחזרתי לטייוואן הם התעניינו לעיתים תכופות בשלומי ובמצב כאן. לאחרונה קבענו שניסע ביחד לטיול ביפן כשהמגיפה תסתיים - אני מקווה שנוכל לעשות זאת בהקדם האפשרי.


8. האם תמליצי לסטודנטים טייוואנים ללמוד בישראל?


מתוך הניסיון שלי אני ממליצה בחום להגיע לישראל! החוויות שהיו לי בשנה הזו יקרות לי ומשמעותיות מאוד. חוץ מזה, ישראל דומה לטייוואן בכמה היבטים - שתיהן מתמודדות עם איומים מצד מדינות אחרות, לשתיהן חסרים משאבי טבע, שתיהן תופסות מקום משמעותי בתעשייה הבינלאומית, ובכל זאת - אורחות החיים והתרבויות שלנו שונות לחלוטין. אני מרגישה שבאקלים העולמי הנוכחי לישראל יש יותר יתרונות מטייוואן והיא ראויה להתייחסות שלנו. זו הזדמנות נדירה ומיוחדת בעיני לחוות את המדינה הקסומה הזו.


כמובן שישראל אינה חפה מחסרונות. למשל, אם רוצים לנסוע למדינות אחרות האפשרויות מאוד מוגבלות בקרב המדינות השכנות ועדיף לטוס לאירופה. בנוסף, בישראל אין הרבה אוכל אסייתי, מה שמחריף את הגעגועים הביתה. והחיסרון הכי גדול הוא כנראה יוקר המחייה. אבל בסופו של דבר, בנוסף לנופים ואוכל, לדעתי הדבר הכי חשוב הוא האנשים שאתה פוגש. אתה לא יכול לצפות את מי תפגוש בישראל, אבל מכל המפגשים "על הדרך" שהיו לי קיבלתי הבנה עמוקה יותר של העולם. אז למי שרוצה להרחיב את תפיסת העולם שלו, לחוות תרבויות חדשות וחדשניות וללמוד על התרבות היהודית במזרח התיכון - ישראל היא מדינה ששווה לחקור.


לפני שיצאתי לחילופי סטודנטים ערכתי רשימה של כל הציפיות שלי לשנה הזו. בסוף השנה הסתכלתי אחורה וגיליתי שכמעט כולן הושגו. ישראל בהחלט עמדה בציפיות שלי.