ריאיון מאת: זיו מנצור
ספרי לנו על עצמך ועל מה את עושה בישראל.
אני סוזן, לומדת תואר שני בלימודי ישראל באוניברסיטה העברית ובעלת בלוג על ישראל. גדלתי כנוצריה וישראל היא מקום משמעותי בשביל נוצרים, אז אני מרגישה פה בבית. יש חיבור מיוחד שמושך אותי לכאן שוב ושוב וגורם לי לרצות להיות פה.
מתי שמעת על ישראל בפעם הראשונה ומתי טיילת כאן לראשונה?
כילדה נוצריה ידעתי שבתנ"ך מסופר על מקום קדוש שנקרא ישראל, אבל לא ידעתי שזה מקום אמיתי! בגיל 11 ראיתי פרסומים על טיול ל"ארץ הקודש" ורציתי שאמי, שבדיוק חגגה יום הולדת, תיסע לשם בתור מתנה. אז גם הבנתי שישראל היא מקום אמיתי.
בגיל 21 הגעתי לישראל בפעם הראשונה כהמשך של טיול שעשיתי לירדן, אבל לא הרגשתי חיבור מיוחד למקום. אחרי כמה שנים הגעתי שוב, הפעם עם המשפחה שלי - נסענו לכבוד יום הולדת 60 של אבא שלי כי הוא אף פעם לא היה בישראל. כשהייתי בת 23 התחלתי ללמוד עברית, סתם כי רציתי ללמוד שפה חדשה, ותוך כדי תהליך הלמידה גיליתי שזה משמעותי עבורי יותר משציפיתי, כי כך הצלחתי להבין לעומק את המשמעות מאחורי המושגים מהתנ"ך.
מה החוויה שלך מישראל עד כה?
אני מרגישה כאן בבית. לא חשבתי שזה יקרה כי לא הייתי מהנוצרים שממש חולמים להגיע לישראל, אבל ברגע שדרכתי על האדמה של ירושלים וראיתי את החומות שלה, את הכותל ואת המתפללים- זה שבה אותי. התנ"ך ליווה אותי כל חיי, והדהים אותי לראות שאנשים מהתנ"ך (היהודים) עדיין חיים פה בירושלים גם אחרי אלפי שנים. בטייוואן היה לי קשה יותר להרגיש את החיבור לתנ"ך, אבל כאן בישראל אני מרגישה את החיבור, וגם מתחברת לאדמה ולתרבות. כאן אני יכולה לנסות לדמיין את הסיפורים שהתרחשו על האדמה הזו לפני אלפי שנים. אני רואה בירושלים מקום בעל משמעות גדולה ואני שמחה לגור בה ולהיות חלק מזה.
זה מה שהוביל אותך לפתוח בלוג על ישראל?
כן. בעצם יש כמה סיבות. בהתחלה חשבתי שבטח לעוד נוצרים כמוני חשוב להבין את ישראל דרך השפה העברית ודרך היהדות, אז רציתי שהבלוג יסביר את הקשר בין כל הדברים. אבל אחר כך, כשכבר הייתי בישראל, בעקבות מפגש עם בחור שהוריו שורדי שואה ואיזו אי-הבנה שקרתה במהלך השיחה שלנו, הבנתי שהתעלמות מנושאים מסוימים עלולה לפגוע באנשים ולכן אני חייבת ללמוד יותר על ישראל בהיבטים נוספים. הרי ישראל היא המקום היחיד בו יהודים יכולים להיות, יהודים ורציתי שהעם שלי יעריך את העובדה הזאת. אני מאמינה שמבלי להבין יהודים אי אפשר להבין את התנ"ך ולהיות מחוברת לאמת שלי. באופן כללי הבלוג הוא הדרך שלי להראות את האהבה שלי לישראל.
עוד דבר שהוביל אותי לפתוח בלוג על טיולים בישראל הוא העובדה שאני אוהבת לטייל. בטיולים שלי אני מחפשת לבד מידע באינטרנט, אז אני מבינה את החשיבות שבשיתוף מידע מדויק.
אז מה בעצם אפשר למצוא בבלוג שלך?
לבלוג קוראים 以色列美角 (מבטאים - Yǐsèliè měi jiǎo). לשם הזה יש שתי משמעויות במנדרינית: הראשונה היא "הפינה היפה של ישראל", והשניה היא טיפים. בבלוג יש טיפים על טיולים בישראל וגם מידע היסטורי על ישראל, הכל במנדרינית כדי שטייוואנים וסינים שרוצים לטייל בישראל או להכיר אותה טוב יותר לא יהיו מוגבלים בגלל מחסומי שפה. הבלוג מחולק לקטגוריות של טיולים בנושאים שונים, למשל טיולים בעקבות הנצרות, והוא מאוד מפורט כדי שכשאנשים יקראו בו הם ידעו למה לצפות בבואם לישראל.
ככותבת הבלוג, מה בישראל הכי מעניין את הטייוואנים?
הפוסט הראשון שצבר פופולריות היה כשכתבתי איפה ניתן למצוא מוצרי AHAVA, אז אפשר לומר שבטייוואן מתעניינים במזכרות מישראל, כלומר בדברים שהם יכולים להביא לטייוואן. הם גם אוהבים לקרוא בבלוג על התחבורה בישראל ורוצים לדעת איך להתנייד פה. כמובן שגם תוכניות הטיול שיש בבלוג מעניינות אותם.
בנוסף לבלוג, את גם לומדת בישראל. מה הוביל אותך ללמוד כאן לימודי ישראל?
רציתי לגור בישראל לתקופה מסוימת ולהיות סטודנטית זו דרך נוחה לעשות את זה. אני רוצה ללמוד על ישראל כדי להבין את המורכבויות שלה בצורה חסרת שיפוטיות ככל האפשר. אני רוצה להצליח להתחבר לכאן יותר דרך הידע שאני רוכשת, בצורה שתשמש להפצת אהבה ולא כביקורת כלפי מה שקורה פה.
ואיך חווית הלימודים כאן?
אני נהנית מהלימודים בישראל, נהנית לפגוש אנשים נחמדים, להכיר ישראלים. החוויה של לגור כאן וללמוד כאן היא מאוד ממלאת. חווית הלימודים בישראל שונה מלימודים בטייוואן, בעיקר בכך שישראלים שואלים הרבה ואוהבים לאתגר את המרצים שלהם בשאלות. בטייוואן זה לא ככה, יש יראת כבוד מסוימת כלפי המרצים.
מהו הפער התרבותי בין ישראל לטייוואן שהכי הפתיע אותך?
בישראל האנשים מאוד ישירים, גם כלפַּי למרות שאני לא ישראלית. הם גם מאוד חמים ותמיד מנסים לעזור לי. אנשים כאן ישר ניגשים לעניין ופועלים, בלי לחשוב הרבה לפני כן. למשל, פעם מישהו ראה אותי עומדת בצד הכביש ומחכה שהמכוניות יעברו כדי שאוכל לחצות, והוא שאל אותי אם אני צריכה עזרה בחציית הכביש, וכשעניתי כן הוא עזר לי לחצות. זה סוג של שילוב בין חום לחוצפה. בטייוואן לעומת זאת יש מין ריחוק חברתי בין האחד לשני, אנשים חושבים הרבה לפני שהם עושים משהו, כמו לעזור למישהו ברחוב. טייוואנים חייבים להיות בטוחים שהתשובה היא "כן" מוחלט והם פועלים בזהירות כדי להימנע מטעויות. לעומת זאת הישראלים לא מקבלים "לא" כתשובה, ורואים בטעויות כדרך להצלחה.
כיצד את חושבת ששתי התרבויות יכולות ללמוד זו מזו?
אני חושבת שהטייוואנים יכולים ללמוד מהמשמעות של 'חוצפה' בישראל. המילה הסינית לחוצפה היא "厚脸皮Hòuliǎnpí", שמשמעותה היא בעצם חוסר בושה והיא נאמרת תמיד בהקשר שלילי בטייוואן. אני חושבת שהטייוואנים יכולים ללמוד שלהיות חסר בושה זה לא בהכרח רע, ואפשר להשתמש בזה באופן שיקדם אותך.
הישראלים יכולים ללמוד מהטייוואנים איך לתכנן ולארגן דברים. טייוואנים ממש טובים בניהול וארגון, והישראלים פחות.
מה הדבר שלדעתך הכי חשוב שטייוואנים ידעו על ישראל?
שזה המקום בו התנ"ך הופך לאמיתי יותר, מוחשי יותר.
את גם לוקחת חלק בפרויקט החדש של Taiwanit, "אוצרות מארץ הקודש". מה בעצם את עושה בו?
אני מצלמת סרטי וידיאו קצרים על האמנים הישראלים שלוקחים חלק בתוכנית. אני נפגשת עם אמנים שונים, מראיינת אותם ושואלת אותם על ההשראה שלהם. אני חושבת שנבחרו לפרויקט אמנים ממש טובים - נהניתי לשוחח עם אלו שפגשתי ולראות איך הם מחברים את התנ"ך לאמנות.
מה החזון שלך ליחסי טייוואן וישראל?
הייתי שמחה לטיסות ישירות :) וברצינות, הייתי שמחה שיותר ישראלים יבואו לטייל בטייוואן, ושהטייוואנים יכירו לעומק את ההיסטוריה והתרבות היהודית.
מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?
מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?
מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?
לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.
