לפני שהגעתי לטייוואן שמעתי שאוכלים שם כלבים, והזדעזעתי עמוקות. כשהגעתי לאי המזרח-אסיאתי ב-2011 הופתעתי לגלות שלא רק שהטייוואנים לא אוכלים כלבים, אלא מדובר בסוג של גן עדן לחברו הטוב של האדם. אם מדובר בכלבלבים קטנים וחמודים, הם עשויים אף לקבל יחס של בני אצולה. בשוטטות קצרה ברחבי הבירה טייפה, אי אפשר להתעלם מהכלבים המסתובבים ברחובות כשהם לבושים לתפארת ואי אפשר לפספס את שפע השירותים המוצעים לכלבים - מספרות בוטיק (שבהן הם יקבלו גם מסאז' מפנק!), חנויות בגדים ונעליים, ואפילו בתי קפה לכלבים, שבהם הבעלים יושבים על כוס קפה בזמן שכל חיות המחמד שלהם משחקות יחדיו. כמו כן, הטייוואנים שכללו את השיטה של טיול עם רצועה, והם משתמשים בעגלה הדומה לעגלת תינוקות, בהם הם מוציאים את הכלב לטיול. ולאלו מכם ששואלים את עצמם עכשיו - "מה זאת אומרת?!?" - הנה הסבר קצר על התופעה.
היחס לכלבים בטייוואן הוא תופעה ששורשיה מצויים בתרבות היפנית, שהיא בעלת השפעה עצומה על התרבות העכשווית בטייוואן בעקבות השנים שבהן היפנים שלטו באי. "חמודיוּת", או קוואי (Kawaii), הוא סגנון דומיננטי בתרבות היפנית הפופולרית שהחל להתפתח בשנות ה-70. משמעות המילה היפנית kawaii בתרגום ישיר לעברית היא "חמוד", אך היא מתארת קשת רחבה של תכונות הנחשבות "חמודות" בתרבות היפנית - ניתן לומר כי כל דבר שהוא ילדותי, ביישן, מובך, פגיע, קטן, קומפקטי, תמים, טהור, ורוד, ועדין יתויג כ"קוואי". עם השנים, המושג "קוואי" התגלגל להיות מושג תרבותי רב עוצמה המאדיר ומפאר את ה"חמוד", והוא השפיע מאוד, בין היתר, גם על אידיאל היופי הנשי היפני. אין זה מפתיע כי מתוך תרבות כזאת צמחה הדמות הפופולרית 'הלו קיטי' שהיא התגלמות תרבות ה"קוואי" - חתולה לבנה, ללא פה, חסרת אונים ותמימה, היא השגרירה של יפן שמדגימה גם כיצד עוצמת הפופולריות של ה"חמודיות" היא חוצת גבולות ותרבויות.
בטיוואן, מאחר והשפה הרשמית היא סינית, מדובר במילה "ke’ai" ולא ב-kawaii. אמנם ההגייה מעט שונה, אך מדובר באותה מילה המורכבת משתי סימניות (可愛) הבאות לתאר כל דבר ש"ניתן לאהוב". בדומה ליפן, גם בטיוואן המילה מושרשת עמוק בתרבות, עד כי כמעט כל דבר יכול להיכנס תחת הקטגוריה של ke’ai - החל מבני אדם וחיות ועד למאכלים ואפילו כתב יד (כל עוד הוא עגול, קטן, עדין וילדותי). אם ביפן שגרירת תרבות ה"חמודיות" היא החתולה 'הלו קיטי', בטיוואן השגרירים הם אותם כלבים המסתובבים ברחובות טייפה. זו גם הסיבה שככל שהם יותר קטנים ופרוותיים, כך הם יזכו ביותר תשומת לב ואהדה. למעשה, הטייוואנים מעדיפים באופן מובהק גזעי כלבים שנשארים קטנים לנצח, עד כדי כך שהכלבים הגדולים פעמים רבות מוצאים את עצמם חסרי בית ומלקטים שאריות בשווקי הלילה של טייוואן.
אם כן, ניתן לראות כי טייוואן רחוקה מאוד מהתדמית השגויה שנוצרה לה של "אי שבו אוכלים כלבים" - מדובר במקום שבו אכזריות היא סוג של טאבו, ותרבות ה"חמודיות" היפנית מקבלת תרגום דומה אך שונה, בגרסת “Made in Taiwan”.
רוצים ללמוד עוד על התרבות הטייוואנית?
מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?
מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?
לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.
מאחלים לכם טיול נפלא ו"חמוד" ביותר!
