• Taiwanit

״להיוולד מחדש״ - על משכב הלידה בטייוואן

עודכן ב: 8 דצמ 2019

מאת: מיטל מרגוליס לין



אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על מנהג משכב הלידה בטייוואן. זה היה בנובמבר 2011, חודשים בודדים אחרי שהגעתי לטייוואן במסגרת מלגה ללימודי סינית. ידיד שלי סיפר לי שהוא ביקר את אחותו במרכז מיוחד שנשים מועברות אליו לאחר הלידה ונשארות בו למשך חודש שלם. הוא גם סיפר לי בהתלהבות על חשיבות תקופת המנוחה הזו ועל כל החוקים והאיסורים החלים במהלכה. התיאורים שלו נשמעו לי מאוד משונים, עד כדי כך שלאורך כל השיחה לא הצלחתי להבין האם הוא מדבר ברצינות או שמא מדובר במתיחה. סיימנו את השיחה בדברים שאמר לי: "יו-מונג [השם הסיני שלי], יום יבוא ותלדי גם את בטייוואן ואז תוכלי לחוות את זה על בשרך".


וכך קרה. קצת יותר משנה מאז אותה שיחה התחתנתי בטייוואן ותוך שלוש שנים עברתי שני הריונות ושתי לידות, עד שבמהרה הפכתי לאמא לשניים. באותה תקופה, בעקבות שיחות עם רופאים, אחיות, נשים וגברים כאחד, נוכחתי לגלות כי במובנים רבים, השלב המדובר ביותר בנושא הלידה בטייוואן הוא לא ההריון וגם לא הלידה עצמה, אלא התקופה שאחרי הלידה אשר מכונה Zuoyuezi (בסינית -坐月子), ובתרגום מילולי לעברית: "לשבת חודש". חשיבותו ומאפייניו של החודש הזה מככבים בטלוויזיה, בכתבות במגזינים, בספרים, הרצאות ושיחות בין אנשים, אשר כולם פה אחד מסכימים כי מדובר במסורת חשובה שצריך לשמר.


אז מאיפה הגיע המנהג? למנהג זה שורשים היסטוריים של כאלפיים שנה, ומקורו ברפואה הסינית המסורתית אשר לפיה אישה לאחר לידה נמצאת במצב פגיע ורגיש במיוחד, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית. עקב כך ישנו מגוון רחב של חוקים ואיסורים הקשורים ברובם לגוף, אשר מכתיבים כיצד יש לנהוג בתקופה המיוחדת הזו, בדגש על מנוחה מרובה, תזונה מיוחדת ותמיכה משפחתית וחברתית.


ספר על חשיבות התזונה בחודש אחרי הלידה

תקופת משכב הלידה הייתה נפוצה בתרבויות מסורתיות רבות ברחבי העולם, אך היא די נכחדה בעולם המודרני המערבי, משום שהיא לא עולה בקנה אחד עם תביעות ולחצים שהינם חלק מאורח החיים בתקופתנו. לאור זאת, מעניינת העובדה כי דווקא חברה מודרנית כטייוואן עדיין משמרת את המנהג המסורתי ומקדשת אותו.


יצאתי לעבודת מחקר אנתרופולוגית שבה ראיינתי נשים טייוואניות ותוך כדי הקשבה לסיפורים שלהן, ניסיתי לפענח את אחד המנהגים המעניינים ביותר בטייוואן. המחקר שערכתי נעשה מתוך רצון לחשוף את התופעה של משכב הלידה בטייוואן בעידן המודרני תוך התמקדות בפרקטיקות הקשורות לגוף האישה היולדת. ביקשתי לבחון את הקשר שבין ההלכה המסורתית של הרפואה הסינית הנוגעת למשכב הלידה, לבין איך שהמנהג מתקיים בפועל. התמקדתי בשני היבטים שונים - ראיינתי (בסינית) אמהות טייוואניות אשר ילדו ב-3 השנים האחרונות, וניתחתי כתבות של מומחים בתחום משכב הלידה שהתפרסמו במגזינים פופולריים. הבחירה בשתי הקבוצות האלו איפשרה לי לרדת לעומק הן של החוויה האישית של הנשים, והן של המומחים העכשוויים בתחום אשר למעשה מעצבים את השיח על המנהג.

ארוחה לאישה אחרי לידה בטייוואן

מצאתי שתקופה זו עמוסה בפרקטיקות ריטואליות אשר להן שתי מטרות: במובן הפיזי - להחזיר את גופה של האישה לתפקוד תקין כפי שהיה לפני ההריון; ובמובן הרגשי - לעזור לה להסתגל בצורה חלקה ככל האפשר לסטטוס המשפחתי והחברתי החדש שלה כאמא. המסמך הסיני העתיק ביותר שנמצא המתייחס לאישה אחרי לידה הוא "ספר הטקסים"[1] אשר נכתב בסין ומתוארך למאה הראשונה לפנה"ס. הספר מקבץ טקסטים המתארים את הצורות החברתיות, האדמיניסטרציה והטקסים הפולחניים של שושלחת ג'ואו, ובהם טקסט אחד העוסק באישה היולדת. לפי הטקסט, אישה לקראת לידה צריכה לעבור לחדר נפרד מחדר השינה שלה ולהימנע ממגע פיזי ומילולי עם בעלה. כמו כן, מפורטים טקסים שעל האישה לעבור אחרי הלידה ורק לאחר השלמתם תוכל לחזור למגע עם בעלה.


במרוצת השנים המנהג קיבל את שמו והתארגנה סביבו הלכה מסודרת הכוללת חוקים בנוגע לתזונה, התנהגות ואיסורי טאבו שונים. הכללים נגזרים במידה רבה מהשיח של עולם הרפואה הסיני אשר מבחין בין שני אלמנטים - יין (Yin) ויאנג (Yang), אשר מייצגים רעיונות דיכוטומיים של נשי/גברי, רך/קשיח, קר/חם, חלש/חזק ועוד, והאיזון ביניהם מבטיח בריאות פיזית ונפשית. לפי התפיסה המקובלת ברפואה הסינית, האלמנט הדומיננטי בגוף האישה באופן טבעי הוא היין (Yin) המאופיין בחולשה, קור, רוך וכדומה; אך לאחר הלידה האישה נמצאת במצב יין קיצוני מדי הכולל, בין היתר, חולשה וקור מופרזים, ומחסור בחומרים מזינים. במצב זה כל נקבוביות עורה פתוחות, מה שעלול לגרום לכך שלגופה תיכנס רוח אשר מסוכנת לבריאותה.

יין-יאנג- סמל הקוסמולוגיה הסינית

אחד הדברים המעניינים שמצאתי בשיח הפופולרי הטייוואני הוא התפיסה לפיה אם אישה עוברת את החודש הזה לפי הכללים ו"כמו שצריך", אזי יש לכך סגולות מרחיקות לכת על מצבה של האישה גם לאחר מכן. כלומר, מטרת משכב הלידה היא גם לאפשר לאישה לנוח ולהחזיר לעצמה את האנרגיה שאבדה לה בתקופת ההריון והלידה, אך מעבר לכך זוהי הזדמנות לעשות מעין "restart" לכל מערכות הגוף, ולצאת מהחודש הזה "אישה חדשה". לדוגמא, אחת מהמרואיינות סיפרה לי:

״לפי התפיסה שלנו [של הטייוואנים] לידה של תינוק היא הזדמנות עבור האישה לעבור איזשהו תהליך עם הגוף שלה ועם הנפש שלה. החלק החשוב ביותר הוא לא ההריון ולא הלידה, אלא השלב שאחרי הלידה... זה בטח נשמע לך קצת משונה... אתם המערביים לא עושים עניין מזה ושמעתי שכבר כמה ימים אחרי לידה אישה מתהלכת וחוזרת לשגרה כאילו כלום לא קרה. אבל אצלנו זה עניין מאוד גדול. בהריון ובלידה כל גוף האישה חווה טראומה... תחשבי על זה, זה ממש שוק עבור הגוף כל מה שקורה שם... הגוף גם מאבד המון דברים חיוניים, את זה את בטח יודעת... אבל מה שמעניין הוא שמתוך המצב החלש הזה אפשר להחזיר לגוף את כל מה שהוא איבד ואפילו יותר מזה. את מבינה את ההיגיון מאחורי זה? הדבר היפה בזה זה שאנחנו רואים לידה של תינוק ואת התקופה שאחרי הלידה כהזדמנות גם לאם להיוולד מחדש."

אז מה בעצם קורה בחודש הזה?


באופן כללי, ניתן לחלק את מערכת החוקים וההגבלות הנוגעות לתקופת משכב הלידה למספר קטגוריות: (1) מה מומלץ לאישה לאכול (2) מה אסור לאישה לאכול (3) טאבו בנושא גוף האישה והיגיינה (4) טאבו בנושא פעילויות יום-יומיות. מבחינת התזונה, האישה צריכה להקפיד על אכילת מאכלים מסוימים אשר נחשבים בעלי אנרגיה של יאנג (yang), כגון מרקים מבושלים המכילים צמחי מרפא, עוף עם שמן שומשום או ג'ינג'ר ויין אורז, איברים פנימיים של חזיר ועוד. לכל המאכלים הללו מיוחסות סגולות לריפוי הגוף אחרי לידה ומניעה של סימפטומים ומחלות בעתיד. מנגד, על האישה להימנע ממאכלים קרים או מאכלים מתובלים מדי אשר עלולים להחליש אותה. מאכלים "קרים" מתייחסים הן לקור פיזי כמו גלידה או שתייה קרה, והן "קור" לפי תפיסת הרפואה הסינית, כגון מלון, אבטיח וכו׳. בנוסף לכך, קיימים איסורים הנוגעים לגוף האישה ולהיגיינה שלה, כגון איסור על חפיפת השיער ורחיצה במים קרים, בכי, פעילות מינית ועוד. איסורים נוספים קשורים לפעילויות היום-יום, כמו עיסוק במטלות הבית, צפייה בטלוויזיה וקריאת ספרים, ביקור במקדש ותפילה, ביקור בבתים של אחרים ואף יציאה לאוויר הפתוח.


צמחי מרפא ותרופות מעולם הרפואה הסיני

מבחינות רבות מדובר במנהג הנתפס כמאוד מסורתי ואף כזה ששייך לעבר. במחקרי נוכחתי כי למרות שהמושג "מסורת" מייצג המשכיות, יציבות וחוסר שינוי, לתנאים האנושיים יש השפעה אדירה על הדיאלקטיקה בין שימור לשינוי. המושג אשר הגו הובסנבוואן ורמג'ר (1983 ,Hobsbawam & Ranger) - "המצאה של מסורת" - מתקשר במידה רבה גם למנהג של משכב לידה. לטענתם, מסורות מהעבר נמצאות כל הזמן בתהליך של המצאה מחדש של פרקטיקות, חוקים, ריטואלים וסימבוליקה, מה שמאפשר גמישות של המסורת מצד אחד, והמשכיות ושימור של העבר מהצד השני.


מרואיינות רבות סיפרו לי כיצד הן למעשה לוקחות מהמסורת את האלמנטים שהן מעוניינות בהם (לדוגמא מנוחה רבה, אוכל טוב וכו׳), אך מוותרות על נדבכים אחרים אשר לטענתן כבר לא ממש משרתים אותן. אחת המרואיינות הציגה בפניי את הקונפליקט בין ההלכה המסורתית לבין הפרקטיקה:

"אני רגילה לחפוף את השיער פעם בשלושה ימים. בתקופה של החודש הרי אסור בכלל לחפוף אבל חפפתי בסתר. לא רציתי שחמותי תדע, כי היא הייתה כועסת עליי שאני לא שומרת על עצמי כמו שצריך ושבעתיד יהיו לי מיגרנות וכל מיני דברים כאלו. אפילו יצאתי בסתר מהמרכז למספרה כדי שהם יחפפו לי וייבשו לי את השיער טוב-טוב. ואת יודעת, זה נחשב מאוד חמור לצאת החוצה במהלך החודש הזה. אפילו שזה היה קיץ וחם מאוד, הייתי צריכה לכסות את כולי בשכבות ולשים כובע מחמם על הראש. ברור שאני לא אספר דבר כזה לחמותי. היא מבוגרת ודי מסורתית, אז דבר כזה לא היה מקובל עליה. למרות שלדעתי זה בסדר וגם נראה לי שרוב הנשים בדור הצעיר כבר לא עושות מזה עניין."

בנוסף, בעוד שמבחינה מסורתית האישה הייתה גרה בבית משפחתו של בעלה, כך שתפקיד הבישולים, השמירה על התינוק והשמירה על האישה היה מוטל על החמות, כיום מרבית הטייוואניות מעדיפות לעבור את חודש משכב הלידה במלוניות מיוחדות המיועדות לנשים אחרי לידה ומכונות ״מרכזים ללשבת חודש״ (坐月子中心 zuoyuezi zhongxin). המלוניות האלו מזכירות מלונות 5 כוכבים, רק שכל השירותים שבהן מותאמים לאישה אחרי הלידה ולתינוק. במובנים רבים המלוניות מאפשרות גישור בין ההלכה המסורתית לבין הפרקטיקה המודרנית - השירותים הניתנים במרכזים, כמו תזונה, מנוחה וכו', מקיימים את הרעיונות שעליהן מושתת מנהג משכב הלידה וכך מבטיחים את קיומו. ויחד עם זאת, בצורה זו האישה "פטורה" מלחץ מצד הדור המבוגר משום שהוא אינו נמצא שם פיזית.

מלונית מפנקת לחודש אחרי הלידה בטייוואן

כך לדוגמא אחת מהמרואיינות סיפה לי:

"ברור שלשבת במרכז זו האפשרות הכי טובה, כולן יודעות את זה. בשיחות שלי עם נשים כולן הסכימו על זה. בחוויה שלי הרגשתי שזה מצד אחד מאפשר לי לקיים את המנהג וליהנות מכל היתרונות שלו, כמו לנוח המון ולקבל הרבה עזרה, ומצד שני להוריד ממני את כל הדברים המעצבנים שקיימים במנהג, כמו כל מיני חוקים שאין סיכוי שאקיים, וכל מיני קשיים שקשורים ללהיות סגורה בבית עם תינוק שרק נולד ועם אמא של בעלי. זה נראה לי סיוט! האחיות במרכז עוזרות בכל מה שצריך, אבל מצד שני לא נכנסות לי לצלחת ולא מציקות כמו שאני יודעת שהרבה נשים מהדור המבוגר עושות... גם במרכז לא הייתי כל הזמן תחת השגחה צמודה אז יכולתי לעשות דברים איך שבא לי, והאחיות די זרמו עם הבקשות שלי והצרכים שלי ולא ניסו לכפות עליי את החוקים המסורתיים שכבר ברור שלא ממש התאימו לי."

אם כך, אין פלא כי כיום משפחות צעירות משקיעות הרבה כסף כדי לאפשר לאישה לעבור את החודש במלונית מפנקת שבה ישנן אחיות מקצועיות המטפלות בתינוק ובאישה, יש מזון עשיר המגיע לחדר האישה מדי יום, והיא יכולה לנוח ולישון בהתאם לצרכיה וליהנות מתחושה של "מלכה". במיוחד מאחר וברוב המקרים הנשים הטייוואניות המודרניות זוכות לתחושה זו פעם אחת בחייהן, שכן אחוז הילודה בטייוואן הוא נמוך מאוד, וכיום יותר ויותר זוגות בוחרים להביא לעולם ילד אחד בלבד.


תינוקיה במרכז אחרי לידה בטייוואן

* מי שמעוניין לקרוא את עבודת המחקר בשלמותה (לנושאים מקצועיים בלבד), מוזמן לשלוח בקשה למייל meital@taiwanit.net.


** על כל ממצאי המחקר וכן על חוויותיי האישיות אני מספרת בהרצאה "להיוולד מחדש". לקריאה נוספת והזמנת הרצאה לחצו כאן.



רוצים ללמוד עוד על עולמות התרבות והרוח הטייוואנים מפי מיטל?

הצטרפו לסיור הייחודי של Taiwanit בטייפה!


ובינתיים, מוזמנים לצפות בסרטון של Taiwanit בשיתוף משרד התיירות הטייוואני ולהיכנס לאווירה:






  • LinkedIn - Grey Circle
  • Facebook - Grey Circle

צרו קשר