• Taiwanit

לגלות את סודות הקליגרפיה הסינית - חלק א'

כתבה מאת: ריטה רוגטובסקי


דמיינו שפה שאין בה אותיות - שפה שמורכבת מאינספור ציורים, כשכל ציור מבטא משמעות ורעיון, ובמובנים רבים אף מייצג את איך שהדברים נראים במציאות. כזו היא השפה הסינית! אחת השפות המדוברות (והנכתבות) בעולם, שלה שורשים בני אלפי שנים.


בכתבה זו נעסוק בקליגרפיה, שהיא אמנות כתיבת האותיות - או למעשה ה"סימניות" הסיניות. ראשית כל, הקדמה קצרה - הכתב הסיני, שהתיעודים המוקדמים ביותר שלו מתוארכים ל-1200 לפני הספירה, הוא כתב פיקטוגרפי, כלומר איננו מורכב מאותיות אלא מציורים, בדומה לכתב החרטומים המצרי. בצורה פשוטה, זה כמו שבמקום לכתוב את המילה "קפה" נשתמש בסימן של קפה. הקאץ' הוא שכדי להבין את המשמעות אנחנו מוכרחים להכיר את הסימן.


באופן מסורתי הכתב הסיני נכתב בעמודות הנקראות מלמעלה למטה ומימין לשמאל, אך כיום הוא נכתב בעיקר בשורות אופקיות משמאל לימין (בדומה לאנגלית, למשל). כל סימניה (כמו דוגמת הקפה) מייצגת צליל, מילה או רעיון.


כבר בעת העתיקה הייתה הערכה גבוהה מאוד ליצירות קליגרפיה - יצירות של כתיבת סימניות סיניות. ברגע שהאמן כתב על הדף עם הדיו אין אפשרות למחוק או לתקן, ישנו צורך בריכוז מוחלט ועל כן יצירות אלו נתפסות כאמנות עילאית. מעבר לכך, אנחנו כותבים כדי לבטא את עצמנו, את מחשבותינו ורעיונותינו, וכאשר כותבים בכתב יד פעולת הכתיבה גם מביעה את המצב התודעתי והרגשי של הכותב באותה נקודת זמן. כך נתפסה הקליגרפיה - מלומדים התבוננו ביצירות, פירשו את מצבו הרגשי של היוצר, העריכו את היופי ושברגש והמחשבה האנושיים הפורצים מבעד לדיו השחור. יש האומרים שהקליגרפיה מביאה את המתבונן בה לשקט נפשי ושלווה פנימית, שהיא מרוממת את האדם מבחינה רוחנית ומקדמת את יכולתו של הצופה להתבונן גם על החיים בצורה מעמיקה יותר.


הפילוסופיה של הקליגרפיה - אינטראקציה של יין ויאנג והרמוניה של האדם עם העולם


כעת ניכנס לעובי הקורה.

ישנם סגנונות קליגרפיים רבים - הסימניות יכולות להיכתב בקפידה ובסדר מופתי, או בצורה חופשית ובזריזות, כאשר כל סגנון נועד לעורר תחושות ותגובות שונות. בעבר אמני קליגרפיה נטו להיצמד לסגנון מסוים, אך כיום הם כותבים בכל הסגנונות להנאתם ומערבבים ביניהם. בתמונה הבאה ניתן לראות צורות שונות לכתיבת המילה "אביב", Chun, 春.

מקור התמונה


הראשון שהפך את כתיבת הסימניות לאמנות של ממש הוא וואנג שי ז'י (Wang Xizhi), שחי במאה ה-4 לספירה. יצירותיו קיבעו את התפיסה לפיה הקליגרפיה היא לא רק אמנות ויזואלית שמצריכה אימון טכני של היד כדי לכתוב סימניות יפות, אלא - היא נחשבת לעיסוק רוחני שבו היוצר מבטא את אנרגיית החיים מתוך הבנה עמוקה של היותו חלק מהעולם ולא יחידה נפרדת.


זה אולי נשמע מסתורי או אמורפי, אך זו הייתה הגישה כלפי אמנות הקליגרפיה כבר במאה ה-5-6 לספירה:

"למרות שלסימניות יש מבנה קבוע של קווים, עבודת המכחול ועבודת הנפש שנכנסים עם כתיבתן על הנייר הן אמורפיות ובלתי מוחשיות. כשאוחזים במכחול ונכנעים לתנועה המשתנה של יין ויאנג, מוציאים לאור את הצורה המוחשית של הדברים, יחד עם ההבנה של כל הצורות הטבעיות. הסימניות טוות את מזגו של האדם יחד עם הכתיבה בהתאם לחוקי הטבע."

(יו שי-נאן, מתוך: Yushinan about calligraphy)


גם בימינו התפיסה היא דומה, כפי שאפשר לקרוא בדבריו של שיאו-אינג (Xiao Ying), מבקר אמנות עכשווי:

"הביטוי החופשי של הנשמה בקליגרפיה נובע ביסודו מסוג מסוים של עיסוק רוחני, כלומר, תפיסת העולם וההשראה ממנו. לזה התכוון יו שי-נאן, שהתזוזה של המכחול נעשית בהסכמה עם התנועה האינטראקטיבית של יין ויאנג".


באופן כללי, בפיסת קליגרפיה טובה ישנה הרגשה של איזון והרמוניה - בזרימה של הסימניות, בסדר שבו הן מאורגנות אחת עם השניה. האדם כותב בצורה נינוחה וכך מבטא אנרגיה בריאה שבה יש הסכמה והשלמה. ביצירת קליגרפיה טובה כל משיכת מכחול תהיה שונה מקודמתה והגיוון יהיה מקסימלי, ללא חזרתיות.

Photo by Marco Zuppone on Unsplash

נקודות חשובות להתבוננות בקליגרפיה:


  1. לפרק את היצירה לחלקים - כשמסתכלים ביצירת קליגרפיה צריך להתבונן סימניה סימניה, שורה שורה, עד שמגיעים לסוף ואז חוזרים להתבונן על כל היצירה בשלמותה. זה לא קורה בדקה וגם לא בחמש - יש צורך בסבלנות. צריך לפרק את היצירה להתחלה, אמצע וסוף, כדי לראות את השינוי שנעשה באמן תוך כדי שהוא כותב, סימניה אחר סימניה. בנוסף, בדרך כלל האמן צריך לעצור באמצע ולטבול את המכחול בדיו כדי להמשיך לכתוב. ניתן לראות שגם לכך האמן נותן את דעתו - איזו סימניה כתובה עם פחות דיו ואיזו עם יותר, כדי שיתקיימו השלמה והרמוניה, יין ויאנג?

  2. להקשיב לרגש - מה האמן הרגיש? שמחה, עצב, רוגע או תסכול? נסו לשאול את עצמכם, כאשר אתם שמחים או עצובים, האם הכתב שלכם משקף זאת? גם הקונטקסט שבו נוצרה הקליגרפיה מסייע להבין אותה טוב יותר, ואכן, במוזיאונים מוצג מידע על חיי האמן לצד היצירות. למשל, אם האמן חי בתקופה שבה השלטון בסין היה מעורער, ניתן לעיתים לראות רגשות של תסכול ועצב, או רצון לבריחה מהחברה. או אם זהו מכתב אישי של התכתבות בין שני אנשים, ניתן לראות את רגשות החיבור והחיבה בכתיבה.

  3. "השארת הריק" - קונספט מרכזי בקליגרפיה וגם בציור הוא "השארת הריק" או "השארת הלבן", ויצירת איזון בין היש לאין. זהו היחס בין ריקות למלאות, בין מוחשי למופשט, בין הקיים ל-לא קיים. אם הסימניות ימלאו את כל הדף הרי שיש יותר מדי מן ה"יש", אך אם לא ימלאו מספיק, יש יותר מדי מה"אין". אמני הקליגרפיה תמיד מחפשים את האיזון הזה.

  4. היחסים בין הפרטים ביצירה - ברמת הסימניה - ההרמוניה בין כל קו ליצירת סימניה שלמה; בין שתי סימניות - הרווח ביניהן, ההדגשה של הסימניה על ידי כמות הדיו; ההרמוניה בתוך השורה - האם הסימניות כתובות ישר או נוטות לצד מסוים? האם הן כתובות במרווחים שווים בין כל שורה?; ולבסוף כל היצירה, ההרגשה הכללית של הכתב, הזרימה של הכתיבה מההתחלה עד הסוף, התמונה הכוללת של כל הפיסה.


בחלק הבא של הכתבה ניקח את כל יסודות הקליגרפיה האלו ויחד איתם נעמיק בחמש עבודות קליגרפיה ייחודיות. לחצו כאן כדי לקרוא!

Photo by zoo_monkey on Unsplash

שתמיד נהיה יצירתיים ומתבוננים!



  • LinkedIn - Grey Circle
  • Facebook - Grey Circle
Jiaoxi Sietian Temple.jpg

צרו קשר