כתבה מאת: ריטה רוגטובסקי
בחלק הקודם של הכתבה עסקנו במהות אמנות הקליגרפיה הסינית, ביסודות והערכים שעומדים מאחוריה, ובאופן שבו כדאי להתבונן ביצירות האלו. כעת נצלול לעומק ונתבונן בחמש דוגמאות של עבודות קליגרפיה ייחודיות.
אך ראשית יש להתייחס לנקודה חשובה - אנחנו, כקהל שלא קורא סינית, בעצם לא יכולים לגשת לתוכן של המילים. תוכנן של צירות הקליגרפיה הוא מגוון - דעותיו של האמן לגבי נושא מסוים, התכתבויות בין אנשים, סוטרות בודהיסטיות, שירה, כתיבה היסטורית ועוד. בדוגמאות שלפנינו נפרט מעט על התוכן, אך בכל מקרה - גם אם אנחנו לא מבינים את התוכן, תמיד אפשר להתבונן וליהנות מהפן האסתטי של הקליגרפיה ומהתחושות שהיא מעוררת בנו, כמו להקשיב למוזיקה בשפה שאיננו מבינים.
1. אבי הקליגרפיה הסינית: וואנג שי ז'י (Wang Xizhi 303-361) - הקדמה לבקתת הסחלב
וואנג שי ז'י (Wang Xizhi 303-361) אשר הוזכר בתחילת הכתבה נחשב לקליגרפר הראשון בסין, והיצירה הקדמה לבקתת הסחלב (משנת 353) היא אחת החשובות והמפורסמות בהיסטוריה של האמנות הסינית.
היצירה מתחילה בתיאור הנוף היפה ומפגש החברים האלגנטי בבקתת הסחלבים, ומסתיימת בחשיפת הארעיות וייסורי החיים העתידים לפקוד כל אדם באשר הוא. תפיסה זו של הטבע הארעי והתהפוכות הבלתי צפויות של החיים משותפת לשכבת המלומדים והאמנים בכל ההיסטוריה השושלתית של סין. נסו לראות, האם גישה זו משתקפת בכתיבתו של האמן?
מבחינה ויזואלית, אפשר לעבור סימניה סימניה ולחוש את השינוי והטרנספורמציה בכתיבה. בנוסף, ישנו איזון עדין מאוד בין היש לאין.
2. העוף המוזר: ז'אנג שיו (Zhang Xu 675-750) - ארבעה שירים
ז'אנג שיו היה אמן קליגרפיה ומשורר שחי במאה השמינית בשושלת טאנג. ליצירתו מטה קוראים ארבעה שירים (Four Poems)
גם אתם חושבים שמישהו פה שתה קצת יותר מדי?...
ג'אנג שיו היה הראשון שהעיז לכתוב קליגרפיה בצורה כזו חופשית. לפניו אמנם היו אמני קליגרפיה שכתבו בכתב מחובר אך ג'אנג שו פרץ את כל הגבולות. ג'אנג שיו, אגב, באמת אהב לשתות, ומספרים שכשהשתכר היה נכנס לאקסטזה ומשתמש בשערו כמברשת לכתיבת היצירות שלו. כשהיה מתעורר היה נדהם מאיכות היצירות הללו אך לא הצליח להפיק אותן שוב במצבו הפיכח.
ניתן לראות בכתיבתו שגודל הסימניות משתנה והשורות נוטות לימין או לשמאל. הסימניות עצמן נראות כמו אדם שיכור המקרטע ברחובות, האם אתם יכולים לראות זאת? נסו לעבור סימניה סימניה ולשים לב להרגשה שצפה בכם.
זוכרים את מי פו המשוגע מהכתבה על האמנות הסינית במוזיאון הארמון הלאומי? כך הוא כתב על ג'אנג שו: "כתיבתו של ג'אנג שו אוורירית כמו דרקון הממריא לשמיים, והפכפכה כמו ענני הקיץ, המבנה מוזר והצורות ביזאריות ביותר, השינוי בלתי צפוי ואינסופי".
3. פוליטיקאי בגלות: סו דונג פו (Su Dongpo 1037-1101) - צום האוכל הקר (The Cold Food Observance)
סו דונג פו (1037-1101) חי בתקופת שושלת סונג, 300 שנה אחרי ג'אנג שיו, והוא אחת הדמויות הבולטות בספרות ובשירה של סין העתיקה. כמו אנשי רוח רבים בעת העתיקה, בנוסף להיותו קליגרף מוערך הוא גם הוא היה מעורב בפוליטיקה.
לפיסת קליגרפיה זו קוראים צום האוכל הקר (The Cold Food Observance) והיא נחשבת ליצירה הייחודית ביותר שלו.
סו דונג פו כתב את היצירה הזו כאשר הואשם בבגידה על ידי מתנגדיו (דרמות פוליטיקה לא שייכות רק לזמן המודרני…) ולאחר המשפט הוגלה לדרום סין. דונג פו היה ידוע בתור גרגרן וגסטרונום מהולל, ולכן התנאים הקשים שחווה בגלות - מזג האוויר האכזרי, האוכל הדל - היו מטלטלים מאוד עבורו והיוו השראה ליצירה. בפיסת הקליגרפיה שאנו רואים מתגלים התסכול והכבדות הרגשית בכתיבה הלא היציבה - הסימניות לעיתים גדולות, לעיתים קטנות, ולעיתים יוצאות מגבולות השורה.
4. צאצא לשושלת המלוכה הישנה: ג'או מנג פו (Zhao Mengfu 1254-1322) - שיר הלל ראשון על הצוק האדום
מאה חמישים שנה אחרי סו דונג פו, ג'או מנג פו כתב יצירה שנקראת שיר הלל ראשון על הצוק האדום (The First Ode on the Red Cliff), שמוצגת כיום במוזיאון הארמון הלאומי בטייפה. בתקופת חייו המונגולים שלטו בסין והוא, כצאצא של שושלת סונג הסינית, לא קיבל יחס מיוחד בארמון המלוכה המונגולי. אף על פי כן הוא ביסס את מעמדו כאחד מארבעת האמנים הגדולים בשושלת יואן.
לפנינו חלק קטן מפיסת הקליגרפיה המאוד-מאוד ארוכה של האמן (4 מטרים). ניתן לראות בפיסה זו שהכתב נקי ומאוזן, הסדר של השורות מופתי והסימניות שומרות על מרחק נקי, איזון והרמוניה ביניהן.
ניתן לראות את האיזון המיוחד בין הסימניות ביצירה - הסימניה בעיגול האמצעי שומרת על הרמוניה במרחק עם הסימניות האחרות המקיפות אותה וחגות סביבה. תארו לכם את רמת הריכוז הנדרשת על מנת להגיע לתוצאה כזאת!
5. הבודהיסט השיכור: הואיי סו (Huai Su 737-799) - אוטוביוגרפיה
אמן שיכור נוסף לפנינו, וזה הואיי סו (737-799), שהיה נזיר בודהיסטי ואמן קליגרפיה שחי בתקופת טאנג.
פחות מ-10 יצירות אמנות של הואיי סו השתמרו, והמפורסמת ביותר היא האוטוביוגרפיה שכתב בשנת 777. למעשה היא נחשבת לאחת מיצירות הכתב המחובר הטובות ביותר בקליגרפיה הסינית, וגם אותה ניתן לראות במוזיאון הארמון הלאומי בטייפה.
היצירה ידועה בזכות הדינמיקה החייתית שהיא מציגה, בווריאציות המשתנות של הסימניות תוך כדי שמירה על אסתטיקה כללית (איזון בין היש לאין, זוכרים?).
באופן מסורתי הואיי סו תמיד מוזכר יחד עם ג'אנג שיו, ושניהם מתוארים כאמני הקליגרפיה הכי בולטים ואקסצנטריים של שושלת טאנג. הצמד מכונה בהומור "ג'אנג המשוגע וסו השיכור".
לסיכום, קליגרפיה הייתה ועודנה דרך לביטוי רגשות ומחשבות של אמנים בסין. בכתבה הזכרנו מספר יצירות של אמני הקליגרפיה הידועים ביותר, אך ישנן עוד אינספור פיסות קליגרפיה שנכתבו על ידי אמנים רבים, פיסות שנשמרו עד היום בזכות הערך האנושי שהן מביעות - ביטוי טהור של רגשות ומחשבות תוך כדי שמירה על הרמוניה עם העולם.
אם אתם מעוניינים לראות יצירות קליגרפיה נוספות, באתר של המוזיאון הלאומי ניתן למצוא מידע ותמונות של פריטי האמנות לפי קטגוריות.
מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?
מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?
מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?
לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.
נתראה בכתבה האמנותית הבאה, הפעם על ציור!
