• Taiwanit

ההיסטוריה המסקרנת של "האי היפה"

עודכן ב: ינו 22


ההיסטוריה של טייוואן היא לא משהו ששומעים עליו הרבה, ורבים מהמטיילים המגיעים לאי היפהפה לא כל כך יודעים מה התרחש שם בעבר.

אך האמת היא שלטייוואן יש היסטוריה עשירה ומרתקת, ששזורים בה סיפורים על אבוריג׳ינים, פורטוגזים, הולנדים, ספרדים, יפנים, וכמובן שושלות של קיסרים סינים. מהם הכוחות והגורמים אשר השפיעו על האי לאורך השנים? מה קורה ביחסים בין טייוואן לסין? ומדוע בשנת 2019 יחגגו בטייוואן את יום העצמאות ה-108?

אנחנו נעשה לכם קצת סדר בבלגן.


טייוואן הפרה-היסטורית 

האי עצמו נחשף מעל לפני הים והפך ליבשה מוצקה כבר לפני כחצי מיליון שנים. למעשה, בהתחלה היה מעבר יבשתי בין טייוואן לבין סין היבשתית, מה שאיפשר נדידה של בני אדם, עד שלפני כ-10,000 שנה פני הים עלו, כיסו את הרצועה המפרידה בין המדינות ובודדו את האי.


בעניין החיים האנושיים: הממצאים הארכיאולוגים העתיקים ביותר שנמצאו באי תוארכו לתקופה של לפני 20-30 אלף שנה. התושבים הראשונים של האי הם אבוריג'ינים- קבוצה אתנית ממוצא אוסטרו-פולינזי, בדומה לאבורג'ינים "המוכרים" יותר, החיים בניו זילנד, מלזיה, פיליפינים וכו'. למרות שזו עובדה לא כל כך ידועה על האוכלוסיה הטייוואנית, יש אפילו מחקרים שמעידים על כך שמוצאם של כל האבוריג'ינים הוא בטייוואן – עניין שעורר מחלוקת דיפלומטית בין טייוואן לבין ניו זילנד. בכל אופן, האבוריג'ינים הטייוואנים חיו בשבטים נפרדים, שלכל אחד מהם תרבות, שפה ומאפיינים שונים, ולמעשה הם חיים בטייוואן עד היום, כשהממשלה מכירה ב-16 שבטים שונים.


פורמוזה הקולוניאליסטית (1622-1662):


חלפו לא מעט שנים ובמאה ה-17 שטה ספינה פורטוגלית בסמוך לאי, ונתנה לו את הכינוי הראשון של טייוואן בעולם המערבי: Ilha Formosa - "האי היפה". מאז ועד המאה ה-20 דבק השם "פורמוזה" באי, ואפילו היום אפשר לשמוע ולמצוא אזכורים שלו בטייוואן. הפורטוגלים המשיכו הלאה בספינתם ומעולם לא שלטו באי, אך היו אירופאים אחרים שכן.


הסיפור הקולוניאלי של טייוואן החל בתחילת המאה ה-17, כאשר חברת הודו המזרחית ההולנדית כבשה את האי והקימה את מצודות זילנדיה (Zeelandia) ואנפינג (Anping) בחוף המערבי, בעיר טאינאן של ימינו (שניתן ומומלץ לבקר בה אם תרצו). ההולנדים שלטו באופן חלקי בחלק המערבי של האי, אך רק למשך 38 שנים. בשנת 1626 הספרדים התיישבו בקצה הצפוני של האי, בעיר קילונג ודאנשוויי של ימינו, והצליחו להחזיק בנקודת סחר במשך 16 שנים, עד שההולנדים גירשו אותם.


ההולנדים והספרדים החלו לייבא פועלים וחקלאים סינים ממחוז פוג'יאן שבדרום מזרח סין, וכך החל גל ההגירה הגדול והמשמעותי אל האי של סינים בני האן, שלמעשה נמשך עד למאה ה-19. ההגירה הזו מורכבת ממקומיים ממחוז פוגי׳אן ובני ההאקה- הנוודים מאזור גואנדוג. בני ההאקה הביאו עמם את הדת השמאניסטית ואת השפה המקומית שנמצאת בשימוש עד היום, וצאצאיהם מהווים היום כ-15% מהאוכלוסיה של טייוואן. ואם תפגשו בטייוואן דוברי TaiYu תוכלו לדעת שהם נצר לאותם גלי הגירה ותיקים מאזור פוג׳יאן ומהווים כ70% מאוכלוסיית ההאן בטייוואן. ומי הם ה15% הנותרים? זה הגל הגירה הנוסף שהתרחש באמצע המאה ה20-עליו נרחיב בהמשך.

Fort Zeelandia

ממלכת דונג-נינג (1662-1683):


ב-1662 החל פרק קצר (21 שנים) אך מעניין של ממלכה עצמאית באי. מי שהיה אחראי למהפך הזה הוא הגנרל קוש'ינגה משושלת מינג הסינית – נכון, הוא לא טייוואני. אז מה הסיפור? באותם ימים שושלת צ'ינג החדשה (שהייתה השושלת האחרונה בסין) הדיחה את שושלת מינג, והגנרל קוש'ינגה – משושלת מינג כזכור, החליט להימלט לאי טייוואן כדי להתארגן עם כוחותיו ולכבוש מחדש את סין. בזמן ששהה בטייוואן הוא הצליח לגרש את ההולנדים ולהקים ממלכה קטנה ועצמאית, אך ב-1683 שושלת צ'ינג – שאז כבר שלטה בכל סין, כבשה גם את טייוואן מידי הנכד של גנרל קוש'ינגה, וסיפחה את האי למחוז פוג'יאן של הקיסרות הסינית.



השליטה של שושלת צ'ינג (1684-1895):


תקופה זו מאופיינת בהמשך הגירה של סינים בני האן מדרום-מזרח סין ומחוז פוג'יאן, ושל בני ההאקה הנוודים. מעבר לכך, באותה תקופה החלה להתגבש בטייוואן תרבות התה שמאפיינת את האי עד היום. ההערכות הן שבמאה ה-18 החלו לייבא לטייוואן את גידולי התה ממחוז פוג'יאן שבסין, ובמהלך המאה ה-19 התעשייה התפתחה מאוד בזכות התנאים האקלימיים המיוחדים באי. התה הפך לאחד הגידולים המייצגים של טייוואן, מסורת שנמשכת עד היום - תרבות גידול וצריכת התה נוכחת מאוד בטייוואן, ומאפשרת למקומיים ולתיירים להכיר שיטות עיבוד מגוונות, מסורתיות ומודרניות, וכמובן ליהנות מתה איכותי ביותר. למתעניינים: הרי מאו-קונג שבדרום-מזרח טייפה מציעים חווית תה מיוחדת ומומלצת.

ייצור תה בטייוואן

השליטה היפנית (1895-1945):


מלחמת סין-יפן הראשונה שהתרחשה בשנים 1894-1895 הביאה לכך שבסיומה טייוואן עברה לשליטת האימפריה היפנית, והיו לכך צדדים חיוביים וצדדים פחות חיוביים. מצד אחד, היפנים תרמו רבות לפיתוחן של התשתיות הפיזיות והמערכתיות של האי – נבנו גשרים, הונחו פסי רכבת, הוסדרו תשתיות ביוב, התגבשו מערכות חינוך, משפט ועוד. עד היום ניתן לחוש בהשפעה התרבותית של 50 שנות כיבוש יפני בטייוואן, וזהו אחד הגורמים למתיחות המודרנית בין טייוואן וסין. מצד שני, היפנים ניסו לטשטש את הזהות והתרבות המקומית – הם העבירו תכניות 'חינוך מחדש' לכל תושבי האי וחייבו אותם ללמוד את השפה היפנית, במטרה להפוך אותם לחברה "מתורבתת" ולחלק בלתי נפרד מהאימפריה היפנית. כמו כן, הם התייחסו לאבוריג'ינים בצורה מזלזלת במיוחד- התעמרו בהם, העבידו אותם ודיכאו באלימות קשה את ניסיונות המרד של השבטים הילידיים.


במלחמות העולם שהתרחשו במאה ה-20, ובמיוחד במלחמת העולם השנייה, טייוואן "ניצלה" ממעשי הזוועות שחוללו היפנים בסין, בזכות היותה חלק מהאימפריה היפנית. יתרה מכך, חיילים טייוואנים רבים נשלחו להילחם כחלק מהצבא היפני. כאשר יפן נכנעה לבעלות הברית ב-1945, טייוואן שבה להיות חלק מסין.

ציור של חיילים יפנים כובשים את טייוואן

טייוואן המודרנית (או "הרפובליקה הסינית") - 1945 עד ימינו:

הידעתם? יום העצמאות של טייוואן המודרנית, או "הרפובליקה הסינית", נקרא בסינית "שוואנג שה" ("זוג 10") וזאת משום שהוא חל ב-10 באוקטובר. מי שיגיע לטייוואן באוקטובר הקרוב יזכה להשתתף בחגיגות יום העצמאות ה-108! ולמה 108? מה קרה ב-10.10.1911?


מבט מהיר בדפי ההיסטוריה יראה שזה היום שבו פרצה בסין היבשתית "מהפכת שיין-האיי" (או "מהפכת 1911"), במהלכה הופלה הקיסרות האחרונה (זוכרים מי היא הייתה? שושלת צ'ינג!) ובמקומה עלתה לשלטון הרפובליקה הסינית הלאומנית, בראשות המייסד סאן-יאטסן. היורש של סאן-יאטסן היה דמות מוכרת ואהובה- בסין ובטייוואן כאחד, והוא צ'יאנג קאי שק, מי שלימים יהפוך לאויב של מאו דזה-דונג הקומוניסטי ולאחר מכן למייסד של טייוואן המודרנית – וכך עד היום, יום העצמאות הטייוואני נחגג לפי הולדתה של "הרפובליקה הסינית".


אבל איך הגיעה "הרפובליקה הסינית" לטייוואן? ב-1927 פרצה מלחמת האזרחים הסינית, שלאחר הפוגה לטובת התגייסות ללחימה במלחמת העולם השנייה, הסתיימה ב-1949 בניצחונם של מאו דזה-דונג והקומוניסטים ונסיגתו של צ'יאנג קאי שק יחד עם שני מיליון חיילים, אנשי רוח, אנשי עסקים ותומכים סינים – לטייוואן. מטרתו של צ'יאנג קאי שק, כמו של הגנרל קוש'ינגה כמעט 300 שנה לפני כן, הייתה להתארגן מחדש ולכבוש בחזרה את סין כולה. כפי שכולנו יודעים, אותו כיבוש מחדש מעולם לא התרחש, אבל צ'יאנג קאי שק מעולם לא ויתר על חלומו: הוא מעולם לא הכריז על עצמאות האי כי הוא ראה בו משכן זמני לשליט החוקי והלגיטימי של סין כולה – הוא. כמו כן, הוא ביקש שלא להיקבר בטייפה הבירה, אלא במקום זמני במחוז טאו-יואן, כדי שבעתיד, עם הכיבוש מחדש של סין, יעבירו את עצמותיו לעיר הולדתו. כפי שניתן לצפות, גם כיום יחסי סין-טייוואן הם יחסים מורכבים וטעונים, אך יחד עם זאת נשמר הסטטוס-קוו ומתקיימים קשרי מסחר רבים בין המדינות.

צ'יאנג קיי-שק עם הנשיא האמריקאי, אייזנהאואר, ב-1960

אף על פי שצ'יאנג קאי שק היה דמות משמעותית בהיסטוריה של טייוואן, בתחילת דרכה של טייוואן המודרנית הוא הנהיג בה דיקטטורה צבאית קשוחה. המתחים בין המהגרים הסינים שהגיעו עם צ'יאנג קאי שק ובין הטייוואנים המקומיים היו חזקים מאוד בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, וכדי "להשליט סדר" צ'יאנג קאי שק הנהיג משטר צבאי באי. רק ב-1987 החלו רפורמות ותהליכי דמוקרטיזציה באי, והבחירות הראשונות לנשיאות התקיימו רק ב-1996! אותה תקופה "שחורה" הייתה די מושתקת במשך שנים רבות, ורק לאחרונה החלה להיחשף ולקבל הכרה. בכל אופן, כיום טייוואן היא דמוקרטיה עם מערכת נשיאותית, ונשיא טייוואן נבחר כל ארבע שנים בבחירות ישירות.


כיום המתחים בין המהגרים הסינים (וצאצאיהם) לבין הטייוואנים הותיקים אמנם קיימים עדיין, אך בצורה עדינה ובעיקר מתחת לפני השטח. למבקר המזדמן יהיה קשה להבחין בכך, וזאת בשל אופי התרבות הטייוואנית השואפת להרמוניה. מעבר לכך, כיום בטייוואן ישנה תרבות שמאוד מקבלת את הזר והשונה. ייתכן שאחת הסיבות לכך היא הבידוד הבין-לאומי שהאי חווה החל משנות ה-70. באותה תקופה ארה"ב הכירה בשלטון הקומוניסטי בסין בתור השלטון הלגיטימי, מה שהביא לכך שטייוואן, שעד אז נהנתה ממושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם – סולקה ממנו, ובמקומה התקבלה "הרפובליקה העממית של סין". כיום רק 24 מדינות מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים עם טייוואן, אך רובן מדינות קטנות או מועטות השפעה בינלאומית. באופן כללי מעמדה הבינלאומי של טייוואן הוא מורכב: בפועל זוהי מדינה עצמאית שמנהלת את ענייני הפנים שלה ללא התערבות חיצונית, אולם היא מעולם לא הכריזה על עצמאות והיא אינה מוכרת כמדינה עצמאית על ידי הקהילה בינלאומית.


בכל מקרה, אם תשאלו את המקומיים מה הסיבה לכך שהם כל כך מסבירי פנים לזרים, חלקם יגידו שזה בזכות מזג האוויר החמים של האי הטרופי (או הסאב-טרופי בחלקו), ואחרים אולי יזקפו זאת לזכות המגוון האנושי של האי. כך או כך, נראה שההיסטוריה העשירה והמורכבת של האי הביאה גם לצמיחה של תרבות מגוונת ומעניינת, שלא תחוו כמוה בשום מקום אחר.

חגיגות יום העצמאות בטייוואן, 2011


מאחלים לכם ביקור מהנה ומעניין בטייוואן!


  • LinkedIn - Grey Circle
  • Facebook - Grey Circle

צרו קשר