שם: ענת אראל
גיל: 58
מקום מגורים: ירושלים
מתי ביקרת בטייוואן ובאיזו מסגרת? גרתי בטייוואן כמעט 6 שנים, בשנים 2003-2009.
1. למה טייוואן?
בגדול, הגעתי לטייוואן כדי ללמוד בה גואה ג’אנג (Ba Gua Zhang), סגנון ייחודי של גונג פו, עם המורה שלי, מאסטר לואו דה שיו.
בפעם הראשונה הגעתי לטייוואן לביקור בן חודש אצל המורה שלי ב-2001. בשנה שאחרי זה חזרתי שוב לחודש, וכשעמדתי בתחנת האוטובוס בדרך לשדה התעופה אמרתי לחברה שבאה ללוות אותי "אני לא רוצה לחזור הביתה, אני רוצה להישאר פה". ב-2003 הגשמתי את המשאלה, חזרתי לטייוואן ונשארתי כמעט שש שנים במהלכן טייוואן הפכה לבית השני שלי.
בשנה הראשונה, מלבד גונג פו, למדתי סינית ועבדתי במוזיאון הנייר בטייפה. העברתי סדנאות עיסת נייר לילדים, וגם עיצבתי תבליט עיסת נייר גדול לקיר המוזיאון. בשנים שלאחר מכן עבדתי לפרנסתי בהוראת אנגלית, כמו רוב הזרים בטייוואן, ומדי פעם שיחקתי בפרסומות - בדרך כלל בתפקיד של מאמא איטלקיה.
אחרי שנתיים של לימוד סינית החלטתי שנמאס לי והתחלתי לימודי תואר שני ב-Art Direction באוניברסיטת שידה (NTNU - National Taiwan Normal Univeristy), במחלקה לאמנות. למדתי עם אנשים צעירים ממני ב-20 שנה ונהניתי מכל רגע.
2. חוויה בלתי נשכחת מטייוואן?
אחת החוויות האהובות עלי בטייוואן היא פסטיבל הפנסים שמתקיים 15 יום לתוך השנה החדשה, ובו מפריחים פנסי נייר דולקים אל השמיים. האירוע מתקיים באזור הררי כשעה נסיעה צפון-מזרחית לעיר הבירה טייפה, והמראה של מאות פנסים שנשלחים לשמיים בבת אחת הוא קסום ועוצר נשימה. במקומות אחרים באי מתקיימות ביום הזה תהלוכות עם ריקודי דרקונים, תלבושות והמון המון זיקוקים. השתדלתי להגיע כמעט בכל שנה, ובכל פעם הייתה לי חוויה אחרת. החודש בו חוגגים את החג הוא הקר ביותר בשנה, ואני זוכרת שבאחת הפעמים עמדתי עם חברה, התבוננו בשמיים המוארים ורעדנו מקור, כשלפתע אֵם המשפחה הטייוואנית שעמדה בסמוך אלינו הושיטה לנו שתי קערות מרק בטטות מתקתק-חריף כדי שנתחמם.
3. מקום בטייוואן שלדעתך אסור לפספס?
אחד המקומות האהובים עלי הוא ג’יופן (Jiufen), שזו עיירה הררית בצפון-מזרח האי המשקיפה על האוקיינוס, ויש בה מגוון גדול של בתי תה. יש שם גם שוק צבעוני העולה במעלה ההר דרך סמטאות מתפתלות, מלא בדוכני מזון עם המאכלים המיוחדים למקום. היינו יושבים שעות בבתי התה היפהפיים, שותים תה ואוכלים פיצוחים.
מקום נוסף שאהוב עלי במיוחד הוא אינגה (Inge /Yin Ge), עיירה שנמצאת בדרום שין-ביי (Xinbei), בטייפה רבתי. פרנסתה של העיירה כולה מבוססת על קרמיקה, תעשייה שהתפתחה בזמן הכיבוש היפני של האי. המוזיאון היפהפה בעיירה קיבל פרס על העיצוב האדריכלי שלו, ו"הרחוב הישן" שבה, שנקרא Laojie, משופץ ועתיר חנויות קרמיקה שבהן אפשר לקנות כלים למטבח ב"4 ב-100" (דולר טייוואני), או פריט ייחודי חד-פעמי בעשרות אלפי דולר טייוואני.
4. מאכל טייוואני שהיית שמחה לאכול עכשיו?
מאז ששבתי ארצה האוכל הטייוואני מככב במטבח שלי כמעט על בסיס יומיומי, אבל אני מתגעגעת געגועים גדולים למגוון המדהים של אוכל, בעיקר הצמחוני, שמכיל מרקמים ומרכיבים שאי אפשר לשחזר פה. בימי החורף הקרים אני מתגעגעת במיוחד ל-Geng - מרק במרקם סמיך וטעים שנהגתי לאכול במסעדה ליד האוניברסיטה. שלוש וחצי שנים אחרי שחזרתי ארצה שבתי לטייוואן לביקור וכמובן שעשיתי סיבוב בכל המסעדות האהובות עלי. כשנכנסתי למסעדה שליד האוניברסיטה, בעל הבית הרים את מבטו מהסירים המהבילים, חייך אליי בשמחה ואמר "היי, לא ראינו אותך המון זמן, איפה היית? את רוצה את המרק הרגיל שלך?”.
5. הצילום האהוב עליך ביותר מטייוואן?
בכל התקופה שגרתי בטייוואן הסתובבתי עם מצלמה וצילמתי פריטים קטנים שתפסו לי את העין. אחת מהעבודות שעשיתי בלימודי התואר השני הייתה ספר צילומים שהמחיש את כל מה שאני אוהבת בטייוואן. צילמתי בעיקר פינות קטנות, טקסטורות, צבעים ודברים מוזרים שאפיינו את טייוואן בעיני. אבל הצילום האהוב עלי, שגם תלוי אצלי בבית, הוא של ילדה על חוף הים בג'ילונג (Jeelong, Keelong) בשעת השפל, עם רשת לדגים.
כיום ענת מלמדת בה גואה ג’אנג וטאי צ’י צ’ואן בירושלים. כמו כן, מתוך אהבתה הגדולה לאוכל הטייוואני היא פיתחה סדנאות בישול טייוואני שאותן היא מעבירה בביתה, בבתים של אחרים וכיום גם באופן מקוון. ענת גם מבשלת מנות טייוואניות ואסייתיות אחרות בקייטרינג "חמוץ מתוק" - אוכל אסייתי ביתי לאירועים קטנים.
גם אתם ביקרתם והתרגשתם בטייוואן? צילמתם תמונות יפות? רוצים גם אתם לספר על זה?
צרו איתנו קשר והצטרפו לפרויקט המיוחד של Taiwanit - "טייוואן מבעד לעיניים ישראליות".
