• Taiwanit

טייוואן מבעד לעיניים ישראליות - ריטה רוגטובסקי

שם: ריטה רוגטובסקי

גיל: 30

מקום מגורים: טייפה, טייוואן

מתי ביקרת בטייוואן ובאיזו מסגרת? לימודים, אני חיה בטייוואן משנת 2016.

זיו מנצור

1. למה טייוואן?


הגעתי לטייוואן בשנת 2016 ואני חיה פה כיום. אחרי התואר הראשון באוניברסיטת תל אביב במסלול דו חוגי של מזרח אסיה ובלשנות, רציתי לטוס לסין או לטייוואן לשפר את כישורי הסינית שלמדתי במסגרת החוג. באותו זמן נציגות טייוואן בישראל פרסמו באוניברסיטה שהם מחפשים מועמדים למלגה לתואר שני בטייוואן. נרשמתי וקיבלתי את המלגה אחרי ריאיון ואחרי שהתקבלתי למסלול של תואר שני בהיסטוריה של אמנות סינית באוניברסיטת טייפה לאמנויות. בליבי אני מודה לנציגות טייוואן בישראל עד היום על הזדמנות זו.

עבודת אמנות של Shiota Chiharu שהציגה בחודשים האחרונים במוזיאון טייפה לאמנות
קליגרפיה של חבר - קודם מעתיקים עבודות של מאסטרים מוקדמים ואט אט מפתחים סגנון אינדיבידואלי

2. חוויה בלתי נשכחת מטייוואן?


החוויה הכי בלתי נשכחת זו ההרגשה שאני שייכת למקום הזה. אין משהו מיוחד שאני יכולה להסביר, אבל כל התחביבים שלי כאן. אם זה לימודי התואר השני שלי שזה אמנות סינית, או הנופים של ההרים אפופי העננים, אמנות שתיית תה, חתולים, קליגרפיה וציור, מוזיקה שקטה ודיבורים פילוסופיים על בודהיזם, ופשוט שקט אלוהי. את כל אלו מצאתי כאן אט אט בתוך הלב של האנשים והאדמה והמים היפהפיים. זו הרגשת שייכות שהייתה חסרה לי בתוך הרעש הישראלי שבו איבדתי את עצמי. בטייוואן נכנסתי למימד קיום שונה ממה שחייתי בו במשך 25 שנות חיי ומצאתי את עצמי מחדש כאן.

טייוואן היא מדינה מתקדמת טכנולוגית ומכוונת עסקים, כלכלה והייטק, והקפיטליזם ותרבות הצריכה מורגשים כאן. אז תה וזן בודהיזם הם לא בדיוק הדברים הראשונים שנתקלים בהם כאן, אבל לאט לאט מצאתי את הנישה שלי.

הדבר שאני הכי שמחה שמצאתי זה מורה לגוצ'ין שמוכנה ללמד אותי - באמת ללמד, לא על פני השטח, וזה לא קורה לכל מערבי שמגיע לטייוואן ורוצה ללמוד גוצ'ין. גוצ'ין זה כלי מיתר עם שבעה מיתרים, שמייצר צליל נמוך ועמוק שחודר לתוך המחשבה. לאחר מכן הגיע אליי הגוצ'ין שלי מאותה מורה, עשוי מעץ משושלת צ'ינג (1644-1911). הלקה שלו בגוון אדמדם שמשתנה לשחור, בעל צליל חד וזריז - אהבת חיי.

שמחים בחוף יפה
ריטה מנגנת בגוצ'ין בבית של המורה
תווים של גוצ'ין, הומצאו לפני 1500 שנה ועד היום בשימוש

3. מקום בטייוואן שלדעתך אסור לפספס?


מאו קונג (Maokong)! זה הר שמגדלים עליו תה וגרים שם חוואים שמגדלים את הירקות שלהם, ובאותו זמן האזור הפך לנקודה תיירותית ממש חמודה, עם שבילים קטנים שאפשר ללכת ולראות חוואיות וחוואים זקנים מטפלים בגינות שלהם. אני מתניידת עם תחבורה ציבורית בעיקר ולכן בוחרת במקום הזה כנקודת מפלט מהעיר הסואנת כי ממש קל להגיע אליו - יש תחנת מטרו ליד הגונדולה שעולה להר. הרכיבה על הגונדולה היא חוויה בפני עצמה! אם עולים בשעות היום יש יותר אנשים ורעש אבל רואים את כל הירוק של היער שמכסה את ההר ואת הנוף של שדות התה ובתי התה הצנועים שמנוהלים בדרך כלל על ידי האנשים שמגדלים את התה על ההר. אם עולים בשעות הערב אפשר לראות את כל טייפה מוארת באורות העיר מלמעלה, ובאותו זמן מתוך החושך לשמוע את הקולות של הנהר הבלתי נראה המפכפך מלמטה, עם קולות של צרצרים וצפרדעים קטנות. פשוט מאוד אך באותו זמן רומנטי לא מהעולם הזה.

הרי התה בטייוואן

4. הצילום האהוב עליך מטייוואן?


אני לא מצלמת תמונות כל כך, אני אוהבת לחוות את הרגע שבו דברים קורים, ולשכוח. היה לי קשה למצוא תמונות, רוב התמונות חברים צילמו אותי. התמונות שאני אוהבת לצלם בעצמי הן יותר אבסטרקטיות, דברים יותר פרטיים. אם אני יכולה לבחור תמונה אחת אולי זה יהיה פסל של האלה גואן אין, אלת החמלה הבודהיסטית. הפסל היה בגודל אדם 1.80 מטר, ומצאתי אותו ביער חשוך, ישן עם חזזיות בצבעים שונים וסימנים של הזמן. זאת האמת, איך שהזמן משפיע עלינו ועל העולם. זה היה מראה מדהים, תבונה נסתרת ביער. אני אוהבת להגיד את המנטרה של האלה הזו לפעמים, זה מכניס אותי למקום אחר ומנתק אותי מהזרם המחשבתי הבלתי פוסק של החיים הגשמיים.


5. מה היית לוקחת מטייוואן לחיים בישראל?


למדתי לנשום פה (פיזית ומנטלית) ולקחת הפסקה מהרעש של החיים. הקטע של הנשימה הוא בהחלט תהליך שלא קורה בבת אחת, לוקח זמן ללמוד להרפות ולהירגע לתוך החיות (liveliness) של העולם ולקבל אותו איך שהוא מתגלה בפנינו.

אולי עוד משהו זה העניין של האמנות. לפני שהגעתי לטייוואן לא הייתי חשופה לאמנות כלל, זה לא היה חלק מחיי. אני לא בטוחה אם זה בגלל אחד החוקים הבסיסיים של התרבות היהודית שהוא "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה", אך בטיוואן המצב הוא הפוך, יש המון תשומת לב לאמנות, לויזואליות, בשיח היומיומי ובכלל בעיר יש המון מוזיאונים ויש ממש הנגשה לציבור.

אי "הר הצב" במזרח טייוואן

ריטה בעלת תואר ראשון במזרח אסיה ובלשנות מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בהיסטוריה של אמנות סינית מאוניברסיטת טייפה לאמנויות, מתגוררת כיום בטייוואן.



גם אתם ביקרתם והתרגשתם בטייוואן? צילמתם תמונות יפות? רוצים גם אתם לספר על זה?

צרו איתנו קשר והצטרפו לפרויקט המיוחד של Taiwanit - "טייוואן מבעד לעיניים ישראליות".