כתבה מאת ירדן מאירוביץ'
מטיילים רבים שמגיעים לטייוואן מצפים למצוא איזו מיניאטורה של סין, גם מבחינה אנושית, ולכן מופתעים מאוד לגלות שהתושבים המקוריים של האי הם בכלל אבוריג'ינים. יתרה מכך, האבוריג'ינים של טייוואן, בתמיכתן של תיאוריות אנתרופולוגיות שונות, טוענים שטייוואן היא היא המולדת של כל העמים האוסטרונזים (שהאבוריג'ינים הם חלק מהם) ושמהאי הקטן הזה יצאו גלי ההגירה שהגיעו בסופו של דבר אל אוסטרליה ושאר איי דרום מזרח אסיה והפסיפיק, שם האבוריג'ינים מוכרים קצת יותר.
כיום חיים בטייוואן כחצי מיליון אבוריג'ינים (כ-2.3% מאוכלוסיית האי) והם מתחלקים ל-12 שבטים שונים וחיים ברובם ברכס ההרים המרכזי ובחוף המזרחי של האי. מחקרים מראים שאבות אבותיהם של האבוריג'ינים הטייוואנים הסתובבו באיזור כבר לפני אלפי שנים, עסקו בחקלאות ובצייד ראשים, וחיו את חייהם בשלווה ובניתוק משאר העולם. אך במאה ה-17 המציאות השתנתה עבורם, עם תחילתה של הגירה מסיבית של בני החאן מסין, במקביל לתהליכי קולוניזציה (בעיקר מצד ההולנדים, הספרדים, הסינים והיפנים) שנמשכו מאות שנים. במהלך מאות השנים האלו הקבוצות האבוריג'יניות עמדו בפני אתגרים רבים – כלכליים וחברתיים, וביניהם שימור התרבות שלהם.
האתגרים הנוגעים לשימור התרבות נובעים גם כתוצאה ממדיניות השלטון אשר אוסר על קיום מסורות שונות, וגם כתוצאה מחילוקי דעות בתוך הקהילות האבוריג'יניות עצמן – שמירה על המסורת או קדמה והיטמעות בחברה? דוגמא טובה לכך היא נושא השפה - ביטוי תרבותי חשוב לכל הדעות: מתוך 26 שפות פורמוזיות* מתועדות רק מעטות עדיין נמצאות בשימוש, וגם זה בעיקר על ידי האוכלוסיה המבוגרת. זה נובע מכך שהשלטון אסר על לימוד של השפות האבוריג'יניות בבתי ספר עד לפני כמה עשרות שנים, וגם משום שצעירים אבוריג'ינים רבים לא רואים טעם בידיעת שפה לא כל כך שימושית במרחב הציבורי בטייוואן. סקרים מהשנים האחרונות מעידים על כך ש-10% בלבד מהילדים האבוריג'ינים דוברים (באופן שוטף) שפה אבוריג'ינית. מצד שני, הפארק הלאומי טארוקו, שהוא אחד האתרים המפורסמים ביותר בטייוואן, נקרא כך משום שבאחת השפות האבוריג'יניות משמעות המילה היא "מרהיב ויפה", כך שהתמונה היא מורכבת.
בעשרות השנים האחרונות, עם התחזקות תהליכי דמוקרטיזציה בטייוואן, נראה שיש לאבוריג'ינים תשתית המאפשרת להם להתגאות בתרבות הייחודית שלהם, להחיות אותה ואף לחלוק אותה עם שאר תושבי האי ועם המטיילים המגיעים אליו. עם זאת, ישנה עוד דרך לעבור מבחינת פיתוח כלכלי וייצוג פוליטי הולם לקהילות האבוריג'יניות – רבים מהם חיים באיזורים כפריים ועוסקים בחקלאות, ולכן עמידותם הכלכלית נפגעת ככל שטייוואן נפתחת יותר ויותר למסחר עם מדינות אחרות. הכנסת משק הבית האבוריג'יני נמוכה בכ-40% מההכנסה הממוצעת בטייוואן, ושיעור האבטלה בקרב האבוריג'ינים הוא גבוה במיוחד.
בניסיון לפתור את הבעיות האלו, הממשלה מעודדת פיתוח תיירות ובמקומות רבים ברחבי טייוואן ניתן לראות סממנים של התרבות האבוריג'ינית – פארקים, פסטיבלים, מוזיקה וריקודים מסורתיים ועוד. גם כלפי התהליך הזה קיימת ביקורת מצד חלק מהאבוריג'ינים, הטוענים שהממשלה משתמשת בהם כפוסטר לתהליכי דמוקרטיזציה ופתיחות, או ש"מרדדים" את התרבות שלהם כדי למשוך תיירים סקרנים המחפשים "חוויות אקזוטיות". כך או כך, כיום מתקיים דיון ציבורי בנושא ונראה שישנו ניסיון אמיתי לשפר את המצב בכל הנוגע לסוגיה הזו, שהיא באמת מורכבת. באוגוסט 2016 הממשלה אף התנצלה באופן רשמי בפני האבוריג'ינים על שנים של יחס בלתי הולם. מצד שני, כשהממשלה אוסרת על קיום מסורות כמו קבירת המתים מתחת לבתיהם או צייד בלתי מבוקר של חיות בר, קשה (לפחות לי) להכריע בין שימור המסורת לבין הקדמה.
בכל אופן, מה שחשוב הוא שביקור בטייוואן אינו שלם אם הוא לא כולל התייחסות לאבוריג'ינים הטייוואנים.
איך ואיפה כדאי לעשות את זה?
קודם כל, דרך האוכל – המטבח האבוריג'יני מסתמך מאוד על חומרי הגלם שעומדים לרשות המבשלים באופן טבעי- כלומר, הדגים שהם בעצמם דגו, הבשר שהם צדו, הירקות והדגנים שהם מגדלים- ולכן הוא משתנה בין הקבוצות האבורג'יניות בהתאם לאיזור מגוריהם. במסעדות ובשווקי לילה רבים בטייוואן, ובמיוחד בחוף המזרחי ובהרים, ניתן לטעום מאכלים אבוריג'ינים מסורתיים כמו נקניקיות מתקתקות בברביקיו בשם Xiang Chang, דג טרי צלוי, צינורות עשויים במבוק ממולאים באורז ופטריות או בשר, יין שעשוי מדוחן ועוד.
מעבר לכך, ישנם מספר פארקים ברחבי האי המוקדשים לתרבות האבוריג'ינית ובהם ניתן ללמוד עליה ולצפות במופעים שונים. המפורסם והוותיק שבהם (הוקם ב-1987) נמצא בעיירה מאג'יה (Majia, 瑪家鄉) , לא רחוק מהעיר פינגטונג (Pingtung, 屏東市) שבדרום האי. למעוניינים, הכתובת היא:
Taiwan Indigenous Peoples Culture Park (台灣原住民族文化園區) - No.104, Fengjing, Majia Township, Pingtung County 903
כמו כן, הקבוצות האבוריג'יניות מקיימות פסטיבלים שונים לאורך השנה, לכן מומלץ להתעדכן לפני הנסיעה האם אחד מהם מתקיים בזמן שאתם נמצאים באיזור. אחד הפסטיבלים הגדולים והמפורסמים הוא "פסטיבל הקציר" (Harvest Festival) המתקיים בחודשים יולי-אוגוסט במקומות שונים בחוף המזרחי, על ידי הקבוצה האבוריג'ינית הגדולה Amis (阿美族), וניתן להקביל אותו לחגיגות השנה החדשה שנחגג על ידי בני החאן. הפסטיבל נחגג בסוף הקציר של היבולים, והוא כולל ריקודים, שירים וסעודות שמטרתם הכללית היא לזמן (ובסוף גם לשלח) את רוחות האבות הקדמונים על מנת להודות להם על היבול של השנה החולפת ולהתפלל שיברכו גם את היבול של השנה הבאה.
וההמלצה החמה ביותר היא פשוט לגשת בעצמכם. אם אתם מטיילים בחוף המזרחי בקטע שבין חואליין (Hualien) לטאיטונג (Taitung), או בהרים שבמרכז האי, או באיזור אגם השמש והירח (Sun Moon Lake) – כנסו לאחת העיירות האבוריג'יניות שלצד הדרך ותפגשו בהכנסת האורחים הלבבית של התושבים, במסורות שממשיכות להתקיים יום-יום (כמו חגיגות הכוללות סעודות, שירים וריקודים בכל אירוע שמסמל שינוי או התחדשות – כמו לידה, נישואים, בניית בית חדש ואפילו מוות), ובסיפורים המעניינים שלהם על הניסיון לשמור על תרבות ייחודית של מיעוט ובה בעת לא להישאר מאחור בזמן שטייוואן שועטת קדימה.
* כך מכונות השפות של האבוריג'ינים הטייוואנים, על שם שמה הקודם של טייוואן – פוֹרמוֹזָה. Ilha Formosa – "האי היפה", הוא הכינוי שהעניקו למקום ספנים פורטוגזים שהגיעו לשם בסוף המאה ה-16.
על הכותבת:
ירדן מאירוביץ' - הגיעה לטייוואן די במקרה כחלק מטיול ארוך במזרח והתאהבה באנשים המקסימים, הנופים המפתיעים והאוכל שאין כמוהו בעולם. משתפת וכותבת בבלוג הטיולים שלה, "אני רוצה תמיד עיניים", על אותו מסע ובין היתר על החוויה הטייוואנית שלה, במטרה לחשוף את העולם לקסם של האי.
מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?
מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?
מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?
לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.
רוצים לגלות עוד דברים שאולי לא ידעתם על התרבות הטייוואנית? מוזמנים לצפות בסרטון של Taiwanit בשיתוף משרד התיירות הטייוואני:
מאחלים לכם טיול נפלא!
