כתבה מאת: דגן תבורי בליווי מיטל מרגוליס לין, במסגרת תוכנית המתמחים של האוניברסיטה העברית
טייוואן קיבלה לאחרונה חדשות משמחות כאשר דורגה שישית בעולם במדד השוויון המגדרי של ה-OECD. מה זה אומר בעצם? מדד השוויון המגדרי בוחן את מעורבותן של נשים בשוק העבודה, שוויון חוקי, רמת ההשכלה של נשים ועוד. אך לא תמיד זה היה ככה, ולמעשה בעשרים השנים האחרונות מעמד האישה בטייוואן השתנה לחלוטין. מחברה מסורתית שעודדה נשים לקבל על עצמן באופן בלעדי את גידול הילדים, הטיפול בהורים ובמשק הבית, טייוואן הפכה לאחת המדינות המתקדמות ביותר בתחום זה, עם משק בו 44% מהמועסקים הן נשים ונשיאה ראשונה שנבחרה בשנת 2016. בכתבה זו נספר איך בעצם זה קרה.
הזווית ההיסטורית והתרבותית על מעמד האישה
כמו מרבית ההיבטים התרבותיים בטייוואן, גם מעמד האישה הושפע מאוד מהמסורת הסינית-קונפוציאנית, לפיה קיימת קדימות לגברים. במסורות הקונפוציאניות הבנים הם אלו שממשיכים את השושלת המשפחתית, משמע המשפחה יכולה להמשיך ולהתקיים רק באמצעות בניה ולא בנותיה. בכל מקום המשכיות השושלת היא חשובה, אך במסורת הסינית על אחת כמה וכמה, משום שישנה אמונה שאבותיו המנוחים של האדם משגיחים ושומרים עליו. רק מעצם התפיסה הזו הגברים זכו למעמד גבוה יותר בחברה הסינית - מעמדם היה עצמאי ואוטונומי, לרוב הם יכלו לשאת יותר מאישה אחת, וכמעט ולא היו מוגבלים בתנועתם, השכלתם או מעמדם החברתי.
מעמדן של הנשים היה שונה. נשים נולדו אמנם למשפחה מסוימת, אך עם הנישואים עברה האישה "לביתו של בעלה", וכך נותקה מחייה הקודמים וגם משושלתה המשפחתית. בנוסף לכך, לאישה לא היה מעמד עצמאי - לפני הנישואים אביה היה האחראי הבלעדי עליה, ועם נישואיה עברה האחריות לבעלה. כאשר בעלה מת, האחריות עברה לילדיה הבנים או למשפחתו של בעלה, ולכן לאישה במסורות הסיניות לא היה מעמד עצמאי או נבדל. תפקידיהן המסורתיים של נשים בסין סבבו סביב כלכלת הבית, גידול הילדים וטיפול בהורים המבוגרים. על הנשים היה לדאוג לחינוכם של הילדים, הזנתם וטיפוחם. במקביל, היה עליהן לדאוג לתחזוקה השוטפת של הבית - ניקיון, כביסה, בישול ואירוח.
בנוסף לכך, בקרב קהילת בני החאן בטייוואן היה רווח המנהג הסיני המפורסם של "כריכת כפות הרגליים". החל מגיל 5 היו אמהות קושרות את כפות הרגליים של בנותיהן במטרה לשמור עליהן קטנות, מה שנחשב אז לסמל היופי. התהליך היה ארוך, מייסר ובלתי הפיך, והיסטוריונים רבים רואים במנהג זה כאמצעי נוסף לשמירת האישה בתוך המרחב הביתי. באופן כללי, חינוך בנות כלל שמירה על צניעות, טוהר מידות, נאמנות לבעל ולמשפחה, וריסון עצמי. כך נמנעו מנשים אוטונמיה ותנועה, והשכלתן הוגבלה.
יציאתה של האישה אל שוק העבודה
בתקופת הקולוניאליזם היפני, באמצע המאה ה-19, נאסר מנהג קשירת הרגליים, מה שהיה הספתח לשינוי ביחס לנשים בחברה הטייוואנית. במקביל לשינויים חברתיים, כלכליים וחינוכיים שהובילו היפנים, גם מעמדן של הנשים השתנה בצורה רדיקלית כמעט. הן הורשו להיכנס למוסדות ההשלכה הגבוהה ובעידוד הממשל נשלחו ללימודים גבוהים ביפן. כך נשים, לרוב ממעמד בינוני-גבוהה, החלו לרכוש השכלה גבוהה ובשלב מסוים אף נכנסו כסגל הוראה במוסדות האקדמיים.
קפיצה נוספת במעמד האישה התרחשה בתום מלחמת העולם השנייה, אז נדרשה טייוואן לשקם את הריסותיה. לשם כך נדרש גיוס רחב של האוכלוסייה לעבודות במשק, ונשים היוו כוח עבודה הכרחי. הן החלו לעבוד בעבודות ייצור ולאט לאט השתלבו בשוק העבודה. עם זאת, עם הגעתן של נשים לגיל 30 או עם כניסתן להריון ראשון נאסר עליהן להמשיך לעבוד, ובפועל כבר לאחר הנישואים מרבית הנשים הפסיקו לעבוד בשל מס נוסף שנלקח מכל משק בית שהיו בו שתי משכורות. הנשים חזרו משוק העבודה אל המשק הביתי – ניקיון ותחזוקת הבית, טיפול בילדים, בישול, כביסה, טיפול בהורים המבוגרים ועוד.
התפתחות התנועות הפמיניסטיות והשפעתן
בשנות השמונים חל שינוי נוסף במעמדן של נשים. באותה תקופה הוקמה התנועה הפמיניסטית הראשונה בטייוואן, שקראה לביטול חוק המס הכפול, לשוויון במשק ובנטל האחריות הביתית, ונלחמה במוסדות ההשלכה הגבוהה על הניסיון להגביל את כמות הנשים הלומדות. התנועה הצליחה לצבור תאוצה ונהפכה לפופולרית במיוחד, בין היתר באמצעות הפצת עיתון ומאמרי דעה של נשים מובילות בנושא. בשנות התשעים בוטל חוק המס על משכורת כפולה ונראה כי מאבקן של התנועות נושא פירות. אחת מהצלחותיהן הגדולות של התנועות הפמיניסטיות הייתה "חוק שוויון להשכלה" שנחקק בטייוואן בשנת 2004, וקבע שאסור להפלות תלמידים על רקע מגדרי.
מעמד הנשים כיום
כיום מעמדן של הנשים בטייוואן הוא מהטובים בעולם - במפלגת השלטון הוגדר כי מחצית ממתמודדי הרשימה מוכרחות להיות נשים; כ-25% מתפקידי הניהול, הן הפוליטיים והן העסקיים, מוחזקים בידי נשים; פערי השכר הולכים וקטנים בכל שנה; מספר הנשים שאוחזות בתואר ראשון עולה על מספר הגברים; חברות גדולות במשק מקדמות תהליכים לשילוב נשים בעמדות מפתח. במחקר שפורסם בשנת 2022 העידו נשים טייוואנית כי הן ובני זוגן מנהלים משקי בית שוויוניים וכי משימות כגון ניקיון או טיפול בילדים מחולקות ביניהם באופן שווה.
ישנה הנחה רווחת כי השינוי הרדיקלי במעמד האישה התאפשר בשל העובדה שמספר הילדים הממוצע למשפחה הטייוואנית הינו נמוך במיוחד, ומנגד יש מחקרים שסותרים את הטענה משום שהנשים הנבדקות העידו על רצונן לשני ילדים או יותר.
עם הפנים קדימה
אז כן, מצבן של הנשים בטייוואן הוא המהטובים בעולם, וטייוואן היא מהמובילות בחקיקה בנושא. אך לא הכל ורוד, וגם היום נשים בטייוואן עדיין מתמודדות עם מסורות חברתיות ותרבותיות שמקשות על התקדמותן בחברה.
למשל, נשים משכילות או נשים שמחזיקות בעמדות מפתח משמעותיות נתפסות עדיין כזיווג פחות אטרקטיבי, לכן הן צפויות להתחתן בגיל מאוחר יותר או שלא להתחתן בכלל. הדבר כמובן משפיע על חייהן באופן ישיר – בעיקר מבחינה משפחתית, משום שבטייוואן לא נהוג להביא ילד מחוץ לנישואים. רבות מהן מעידות שיעדיפו להישאר רווקות מאשר "להתפשר" על בני זוג פוטנציאליים.
בנוסף, גם היום בפועל האישה היא האחראית על רוב עבודות הבית. למרות שנשים מחזיקות בעמדות מפתח ותפקידים בכירים, רבות מהן העידו על כך שבסיום יום העבודה הן "עובדות" עוד כשעה בממוצע במשק הביתי בבישול, כביסה, ניקיון וכו'. נשים שהעידו על שוויון בחלוקת התפקידים הביתית משויכות לרוב למעמד הבינוני-גבוה, ובמעמדות כלכליים נמוכים יותר עדיין קיים פער משמעותי בנושא זה.
גם פערי השכר בין המעמדות עדיין בולטים, בעיקר בקרב מעמדות נמוכים יותר. בנוסף לכך, אמנם ישנן נשים רבות בעמדות מפתח בפוליטיקה ובמוסדות ציבור (בין היתר משום שהן נתפסות על ידי הציבור כפחות מושחתות), אך במגזר העסקי נוכחותן קטנה משמעותית, ולא צפוי לראות אישה מנהלת בנק או מנכ"לית של חברה גדולה. המודעות לבעיה קיימת ונעשים בטייוואן מאמצים משמעותיים לצמצם את הפערים האלו - גופים עסקיים מרכזיים כבר הודיעו על ניסיון לשלב נשים בתפקידי ניהול, והפרלמנט בטייוואן הגיש לאחרונה הצעת חוק המחייבת שוויון הזדמנויות מלא לנשים וגברים כאחד.
״הדור שלנו זה כבר ממש לא כמו הדור של ההורים שלנו. לדוגמא, אמא שלי עושה את כל מטלות הבית והיא לא מרשה לאבא שלי או לאף אחד מהמשפחה אפילו להיכנס למטבח. מבחינתה זה העולם שלה ורק לה יש את המנדט לטפל בענייני הבית - הבישולים, הניקיונות, הטיפול בילדים וכו׳. בחיים לא ראיתי את אבא שלי עושה את הדברים הללו וככה מקובל גם בבתים אחרים. אמא שלי אפילו אמרה לי כמה פעמים שזה לא יפה שבן הזוג שלי מבשל לי לפעמים, שאני לא אישה טובה. לא משנה כמה אסביר לה שהוא אוהב לבשל, היא עדיין רואה את העולם הזה כשייך רק לנשים. בעיני זה לא הוגן, אבל כנראה שכך היה מקובל פעם. כיום אני וגם רוב החברות שלי עובדות, ואת רוב הארוחות שלנו אנחנו אוכלות בחוץ כי אין לנו זמן ללכת לשוק ולבשל כל יום.
גם להביא ילד לא ממש דחוף לי. אני רוצה קודם כל להגשים את עצמי מבחינת קריירה ואם אביא ילד אז אצטרך לקחת חופש של כמה שנים. זו גם הסיבה שאני לא ממהרת כל כך להתחתן, למרות שבן הזוג שלי כבר רוצה. אני יודעת שברגע שנתחתן נצטרך לחגוג את כל החגים החשובים בבית של המשפחה שלו, כי ככה זה בטייוואן. למרות הקדמה, עדיין יש כאן נורמות מאוד מסורתיות - כשאישה מתחתנת היא "עוברת" למשפחה של בעלה, ויש ממנה המון ציפיות לגבי ההתנהלות עם חמותה ועם הדור המבוגר במשפחה של הבעל. אני מרגישה שזה עדיין לא בשבילי, אני נהנית מהחיים שלי כמו שהם עכשיו."
(לסלי, בת 34, מנהלת פרויקטים בחברת מדיה)
אז לסיכום, לא רע להיות אישה בטייוואן - בזכות שילוב של פתיחות חברתית, קידום חינוך, תרבות ואכיפת מדיניות, מעמדן של הנשים בטייוואן השתפר בצורה ניכרת בעת המודרנית. אמנם אין היום שוויון מוחלט בין המינים ועדיין קיימים פערים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, אך נראה כי ערכי השוויון המגדרי מחלחלים מטה ומגיעים אל בתי עסק, גופים ציבוריים, מוסדות השכלה, ואל המשפחות עצמן. קידום זכויות נשים הוא נושא מרכזי המעסיק את הממשל ואת החברה הטייוואנית כולה – ובכך טייוואן מוכיחה שוב כיצד ניתן לשלב מנהגים ומסורות עתיקות יד ביד עם התפתחות וקדמה.
מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?
מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?
מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?
לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.
מאחלים שוויון הזדמנויות לכולן וכולם!
