כתבה מאת: דגן תבורי בליווי מיטל מרגוליס לין, במסגרת תוכנית המתמחים של האוניברסיטה העברית
עד סוף מלחמת העולם השנייה, כונתה טייוואן בפי האירופאים ׳איליה פורמוזה׳ – ׳האי היפה׳ בתרגום מפורטוגזית. זה לא הסממן ה״זר״ היחיד בטייוואן, ולמעשה ניתן לראות בה לא מעט השפעות של תרבויות שונות - מזכרות מתקופה קצת פחות ידועה בהיסטוריה של האי. בכתבה זו תוכלו לגלות את סיפורה.
ההיסטוריונים מכנים את התקופה שבין המאה ה-15 למאה ה-17 "עידן התגליות" – שנים בהן העולם האירופאי יצא מהגבולות המוכרים לו והחל לשוטט העולם. כך ואסקו דה גמה הפורטוגלי הקיף את אפריקה, הגיע להודו ופתח את נתיב הסחר האירופאי עם תת היבשת; קולומבוס האיטלקי גילה את יבשת אמריקה (שאותה חשב בטעות להודו); פרדיננד מגלן (הפורטוגלי גם הוא) יצא למסע שאחת מספינותיו הייתה הראשונה שהקיפה את כדור הארץ; ועוד סיפורים נפלאים שכאלה. לטייוואן האירופאים הראשונים שהגיעו היו הפורטוגלים שיצאו מהודו והמשיכו לחקור את האוקיינוס השקט. כשהגיעו לאי, הם נפעמו מיופיו והעניקו לו את הכינוי "איליה פורמוזה". בשנים הבאות, כמו אזורים רבים באסיה, גם טייוואן נשלטה בידי כוחות אירופאים וכוחות זרים נוספים שהשפיעו על נופיה, אופייה ותרבותה.
איליה פורמוזה – השם וההתחלה
עידן התגליות הגדול החל מתוך רצון אירופאי "לחתוך" את הסוחרים מהמזרח התיכון שגישרו בינם ובין סחורות שהגיעו מהמזרח. עד המאה ה-15, סחורות מסין, הודו והמזרח התיכון הגיעו לאירופה באמצעות סוחרים על "דרך המשי". בגלל הדרך הארוכה והתגלגלות הסחורה בין ידיים שונות, מחירם של תבלינים, בגדים ומוצרי מותרות שונים עלה משמעותית ממחירם המקורי במדינות המזרח. הממלכה הפורטוגלית הייתה מבין המובילות בניסיון למצוא "מעקף" ולמצוא נתיב מסחר ישיר מול המקור – הודו וסין. כך למשל ואסקו דה גמה הגיע להודו ופתח את נתיב הסחר החדש עם תת היבשת. לאחר שהתבססו בהודו, הפורטוגלים המשיכו במסעותיהם מזרחה והגיעו לחופיה של סין – אזור מקאו של היום. ממקאו ביקשו הפורטוגלים להגיע אל יפן ובדרכם הפליגו ליד טייוואן. ככל הנראה הם מעולם לא עלו לאי ורק העריכו את יופיו הייחודי ממרחק, ולכן כאמור העניקו לו את כינויו "איליה פורמוזה".
הולנד מגיעה - אירופאים הראשונים באי
את ההצלחה האירופאית של ספרד ופורטוגל ראו גם ההולנדים. כחלק ממאבקם לעצמאות מספרד, פיתחו ההולנדים את אחד מהציים הימיים המרשימים ביותר של התקופה. בתחילת המאה ה-16, ההולנדים לא רק השיגו את עצמאותם, אלא גם טביעת רגל משמעותית באוקיינוס השקט. מושפעים מההצלחה המסחררת של הפורטוגלים, ההולנדים שאפו גם הם להגיע מזרחה ושמו לעצמם כמטרה "לגלות את האוריינט". החל משנת 1604, תוך שימוש באגרסיביות רבה, וכן בתשתיות ובידע שנצברו על ידי הפורטוגלים, הצליחו ההולנדים לתפוס את נתיבי הסחר במזרח אסיה. במהלך ניסיונותיהם להשתלט על נתיבי הסחר עם סין (ועל האי טייוואן) פרצה מלחמה קצרה בין ההולנדים והסינים, שהסתיימה בחתימה על הסכם המעניק להולנדים שליטה על האי הטייוואני, אך באזורים מוגבלים בלבד.
בשנת 1624, ביססו ההולנדים את שליטתם בטייוואן באמצעות חברת הסחר ״הודו המזרחית ההולנדית״. הם הקימו בחופיו הדרומיים של האי נמל גדול בשם "זילנדיה" - היכן שנמצאת העיר הקרויה היום טאינאן. הנמל היה קרוב למגוון נקודות מפתח באזור אסיה - דרכו ניתן היה להגיע בקלות לחופי יפן, סין והודו - ובזכות כך הוא הפך לאחד ממרכזי הסחר החשובים ביותר באזור. מטרתם של ההולנדים הייתה לבסס מונופול סחר מול סין, והם הצליחו להשיג זאת באמצעות קבלת היתרי סחר (שמספרם היה מוגבל), אשר איפשרו להם לשלוט בכל הסחורה שיצאה מסין ומיפן. מבחינת הפעילות באי, ההולנדים סחרו עם האוכלוסיה ההאנית המקומית ורכשו ממנה בעיקר אורז. בנוסף, הם פיתחו וייעלו את ענף גידול קני הסוכר, שהתנאים בטייוואן היו מצוינים עבורו, על ידי כך שלימדו את האוכלוסיה המקומית להשתמש בבהמות עבודה למטרות חקלאות.
הספרדים בצפון – המאבק מול ההולנדים על השליטה באי
ההולנדים והפורטוגלים לא היו לבד, וגם הספרדים חיפשו השפעה בנתיבי הסחר שבמזרח אסיה. בשיאה של האימפריה הימית הספרדית היא הייתה אחת משלוש המדינות החשובות בצירים האלו, והספרדים חששו מהכוח הרב שהצטבר בידי ההולנדים. כדי להחליש את ההולנדים, החליטו הספרדים להגיע לטייוואן.
אחרי שהספרדים השתלטו על מנילה והפיליפינים, הם הגיעו לחופי טייוואן בשנת 1627. משם ניסו הספרדים לבסס את יחסיהם עם האימפריה הסינית, אך ללא הצלחה מידית. יחד עם זאת, למרות שלא נוצרו קשרים רשמיים עם החצר הקיסרית בסין, סוחרים סיניים רבים ביקשו לשתף פעולה עם הספרדים החדשים בנוף. שיתוף פעולה זה הוביל להתיישבות ענפה בצפון טייוואן, אשר הושפעה מאוד מההתיישבות הספרדית במנילה. בניית השווקים והעיר נעשתה מחומרים מתכלים וניתנים למיחזור מידי, על מנת שיהיה זול לבנות את התשתיות מחדש במקרים של שריפות או של מהומות ומרידות מקומיות. אגב, כתוצאה מכך ההשפעות הספרדיות באי היו מוגבלות יחסית.
היחסים בין הספרדים והאוכלוסיה המקומית היו טובים למדי, למרות שמדי פעם נאלצו להתמודד עם מרידות קטנות או תקיפות פיראטים. אלו היו שוליים בהחלט לעומת מאבקם החשוב של הספרדים - בהולנדים. בשטחה של טייוואן התנהלו בין שתי המעצמות האירופאיות ניסיונות חוזרים ונשנים להילחם זו בזו. נקודות ההתיישבות של הספרדים בצפון האי הותקפו פעמים רבות על ידי ההולנדים, אך זה לא הפריע להם במיוחד. התפנית התרחשה בשנת 1642, אז היה חשש למרד בפיליפינים שהוביל לכך שכוחות ספרדים הופנו לשם ועזבו את טייוואן מבלי להותיר השפעה מרובה על ההולנדים.
ההתנגדות הילידית לאירופאים
לא הכל הלך להולנדים בקלות. השבטים הילידים באי נקטו בפעולות גרילה מרשימות ותקפו את ההתיישבות ההולנדית באי, במטרה למנוע מההולנדים להשתלט על הקרקעות או להחיל חוקים שונים. היכרותם של השבטים עם תנאי הקרקע הקנתה להם יתרון בלחימתם, אך ההולנדים הגיבו במתקפות אכזריות בשנים 1635-1636, שבסופן הושגו הסכמי שלום מול השבטים. תקרית נוספת התרחשה בשנת 1652, אז גו האה-יי, חקלאי ממוצא סיני, ארגן כוח של כאלף אנשים חמושים במקלות במבוק במטרה "להרוג את כל ההולנדים". המרד הובל בידי בעלי אדמות שנחשבו לאוכלוסיה אוהדת של ההולנדים, ולמרות שהוא סוכל לבסוף הוא גם סימן נקודת שבר משמעותית ביחסי הכוחות המוגדרים.
ההולנדים המשיכו לשלוט באי כעשר שנים נוספות, ושלטונם נפסק עם עלייתה של שושלת צ'ינג בסין. אל טייוואן ברח אחד ממתנגדיה הבולטים של השושלת - גנרל וותיק של השושלת הנופלת מינג - קוש'ינגה. קוש'ינגה הצליח להגיע אל כל חלקי האי ופתח במלחמה נגד ההולנדים. הפעם זו לא הייתה תקיפת גרילה של שבט מקומי כפי שהיו מורגלים ההולנדים, אלא מבצע צבאי מאורגן. ההולנדים הופתעו מכך ובשנת 1662 הובסו ועזבו את האי. עם עזיבתם הקים הגנרל קוש'ינגה את ממלכתו באי, ששרדה כעשרים שנים נוספות עד שכוחות של שושלת צ'ינג מסין כבשו את האי והוציאו את קוש'ינגה להורג.
זן חדש של שליטה – הקולוניאליזם היפני
השליטה הסינית בטייוואן נמשכה כמעט מאתיים שנים, במהלכן הגיעו מהגרים רבים מסין היבשתית אל האי והקימו בו נקודות התיישבות חדשות. עד אמצע המאה ה-19 טייוואן לא נתפסה בעיני הסינים כמוקד כוח משמעותי, אך הקלפים נטרפו עם תחילתה של מלחמת סין-יפן בשנת 1894. היפנים ניצחו במלחמה וכשלל קיבלו את האי הטייוואני.
טייוואן הייתה המקום הראשון בעולם בו יפן שלטה מחוץ לשטחיה שלה, ותקופת הקולוניאליזם היפני נחשבת לתקופה של התפתחות תרבותית ותשתיתית מואצת. ההשפעות התרבותיות האלו ניכרות עד היום! (קראו למשל בכתבתנו על תרבות ״החמודיות״) תוך שיתוף פעולה עם האוכלוסיה המקומית, החלו השלטונות היפניים בשינוי פניה של טייוואן: טייפה הורחבה ונבנו בה בניינים, קניונים, פארקים ואתרים שונים. תפוקת האורז גדלה ונסללו כ-500 קילומטרים של מסילות רכבת ברחבי האי. במהרה נבנו גם תחנות כוח והאי כולו חובר לחשמל.
אך לא הכל היה ורוד - היפנים שלטו באי ביד נוקשה ואכיפה אכזרית של החוק היפני. במהלך תקופת שלטונם ניסו היפנים לכפות את תרבותם על תושבי האי ו״לתרבת את האוכלוסיה הפראית״, כאשר הנפגעים העיקריים היו הקבוצות האבוריג'יניות, עליהן הוטלו איסורים מחמירים במיוחד שמנעו מהם לבצע טקסי דת שונים. שלטונה הנוקשה של יפן באי הוביל למרידות חוזרות ונשנות. המרד הגדול הראשון היה ״המרד הטפאני״ שהתרחש ב-1915 והובל על ידי בני האן, קבוצה שהשתייכה לזרם בודהיסטי מקומי וביצעה מספר תקיפות כנגד תחנות משטרה יפניות. כתוצאה מכך נהרגו ברחבי האי כ-1400 אנשים, ואותה כמות של אנשים נעצרה. המרד השני התרחש בשנת 1930 והובל על ידי הקהילות הילידיות באי. באוקטובר של אותה השנה התקיימה תחרות הוושו - תחרות ספורט שנתית, ובמהלכה נכנסו כ-300 חמושים אבוריג'ינים והרגו 134 נציגים יפנים שהגיעו לשפוט בתחרות. עם התפשטות החדשות, שלחו היפנים כ-3000 חיילים לעצור את המרד ובמתקפה נהרגו כ-200 ילידים. מבלי שהתכוונו לכך, עודדו היפנים את יצירת הזהות המשותפת והייחודית של תושבי האי.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נותרה טייוואן תחת שליטה יפנית, אם כי היא שימשה כ"בית חרושת" לייצור כלי מלחמה ואספקת מזון. בנוסף לכך, גייסו היפנים חיילים מתוך תושבי טייוואן אל הצבא היפני. הקולוניאליזם היפני נמשך באי עד לסיום מלחמת העולם השנייה, אז התחילה תקופה חדשה לגמרי, עליה תוכלו לקרוא בכתבה אחרת :)
בביקורכם הבא בטייוואן:
כמו מקומות רבים אחרים בעולם, גם טייוואן נשלטה בידי מדינות זרות לאורך ההיסטוריה שלה. בין הכינוי שהשאירו הפורטוגלים, לשנים של שליטה אירופאית ואחריה יפנית, בטייוואן ניכרות ההשפעות של השלטונות השונים, ולצידן בולטת גם הזהות הטייוואנית הייחודית, שנפרדת משאר המרחב האסייתי.
בביקורכם באי תוכלו לראות את ההשפעות שהותירה התקופה המרתקת הזו:
בדרום תוכלו לבקר במבצר ההולנדי בעיר טאינאן - Anping Old Fort (או בשמו הקודם Fort Zeelandia), ולהתרשם ממוזיאון המספר על שהותם של ההולנדים באי.
בצפון תוכלו לראות את השפעות הבנייה הספרדית בעיירה דאנשוואי (Tamsui).
בביקורכם בטייפה תזהו את ההשפעות היפניות במנות ייחודיות, במונומנטים מרשימים ובארכיטקטורה בעיר. מומלץ לבקר בשוק הדגים היפני ולתת גם לבלוטות הטעם שלכם להתרשם!
אתם גם מוזמנים להצטרף לאחד מסיורינו בעיר ולשמוע יותר על אחת מהתקופות המשמעותיות ביותר של האי היפה!
מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?
מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?
מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?
לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.
